בצעד האחד עשרה אנחנו עוסקים ב”תפילה והרהורים”, ומגיעים (שוב) לפרדוקס של התכנית: מצד אחד אומרים לנו הרבה פעמים שישנה חשיבות לפעולות, גם אם אנחנו לא מרגישים, ומצד שני אומרים לנו שאם אנחנו עושים משהו בלי לעשות אותו באמת, דהיינו בלי כוונה, אז אין לכך משמעות. זה נכון בעיקר בצעד הנוכחי, כי תפילה שהיא רק לצאת …