לעצור, להתפלל ולבקש הכוונה

תפילה והרהורים – מה ההבדל ביניהם? התפילה זה הפניה שלנו אל אלוקים, והרהורים זה הניסיון שלנו להבין מה אלוקים רוצה שנעשה כעת. החיים מלאים בהתמודדויות, קשיים, התלבטויות בין בחירות שונות, קונפליקטים ומצבים שאנחנו צריכים לנקוט בהם עמדה ולקחת צד. לעתים אנחנו מבולבלים ולעתים אנחנו פשוט צריכים עזרה. הצעד הזה הוא הצעד שבו אנחנו מתחברים לאלוקים בתוך חיי היום יום, ברמה הכי מעשית של הקשר הזה.

אחרי עשרה צעדים שבהם אנחנו עובדים על עצמנו, על פגמי האופי ועל הקשר עם אנשים אחרים, אנחנו מוכנים להתחבר לאלוקים באופן ישיר באמצעות תפילה והרהורים.

כאשר אנחנו נמצאים ברגע של קושי, בין אם זה מול התאווה ובין אם זה מול קשיים אחרים בכל תחום בחיים, אנחנו פונים לאלוקים ומבקשים עזרה. הבקשה היא לא “אלוקים, אתה מוכרח לעשות את רצוני”, אלא “אלוקים, אני עושה את כל מה שביכולתי ואני מבקש שתעזור לי, אך אם רצונך הוא אחר – אזי רצונך ייעשה ולא רצוני”. כאשר אנחנו מגיעים בגישה כזאת, אנחנו יכולים אחרי התפילה להרהר על המצב ולנסות לקבל הכוונה מאלוקים.

האם אני רוצה דבר מסויים בגלל שזה הדבר הנכון או בגלל הריכוז העצמי שלי? האם אני מוכן לקבל בשלווה את רצונו של אלוקים אם הוא עומד בסתירה לרצוני? לפעמים אנחנו מרגישים מה הדבר הנכון לעשות, לפעמים אנחנו צריכים להתייעץ עם אנשים אחרים, ולפעמים אנחנו שמים לב שפתאום יש לנו תשובה להתלבטות מסויימת שנפתרה מעצמה. בצעד הזה אנחנו לומדים לא רק לבדוק את פגמי האופי שלנו ולטפל בהם, אלא לחיות בהתאם לרצונו של אלוקים ולא בהתאם לרצוננו.