התבוננות שקטה פנימה

הצעד האחד עשרה אומר “חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם א-לוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו עבורנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת”.

אנחנו יודעים מה זה תפילה, אבל מה זה “הרהורים”? במקור (באנגלית) נאמר תפילה ומדיטציה, שהתרגום לזה הוא הרהורים או התבוננות. כמובן אין כאן שום התייחסות למדיטציה מסויימת ספיציפית, בדיוק כפי שהמושג “תפילה” לא מכוון לתפילה מסויימת אלא במובן הכי רחב שלו – תפילה בכל סוג שהיא ובכל דרך שהיא. מי שמכיר את התפילה ממקור דתי כזה או אחר יכול להחליט להשתמש בתפילה הזאת עבור הצעד הנוכחי, אבל אין אף הכרח לכך. אותו דבר המדיטציה כאן היא במובן הרחב ביותר – התבוננות מכל סוג שהיא.

איך מיישמים את ההתבוננות הזאת? בספר הגדול מובא הסבר די מפורט על כך, כולל הצעות להקדיש זמן בתחילת היום ובסיומו לצורך כך, וכן את האפשרות להשתמש בתפילה והרהורים במהלך היום על מנת “לאתחל את היום מחדש”. כאשר אנחנו נתקעים בקשיים ומרגישים אבודים, אנחנו יכולים לעצור לכמה דקות על מנת לערוך התבוננות קצרה ושקטה, ולהמשיך את היום בצורה יותר רגועה וממוקדת.

מדיטציה מתחברת בצורה חזקה מאוד למושג “רק להיום”, כיון שבמדיטציה הדגש הוא על הרגע הנוכחי, על הווה, ולא על העבר או העתיד. כך, אם אנחנו מקדישים מספר דקות של שקט כדי להתרכז במה שעובר עלינו כאן ועכשיו, אנחנו יכולים לקבל מכך הרבה שלווה ורוגע.

כמו כל הצעדים, אין כאן שום חידוש בעצם הדברים, אלא רק ביישום שלהם. כולנו יודעים את החשיבות של תפילה וכולנו מבינים את הצורך בהרהורים והתבוננות, בפרט ככל שקצב החיים הופך להיות מהיר יותר ויותר. כאן אנחנו משתמשים במושגים ידועים ומוכרים, מיישמים אותם כחלק מתוכנית כללית, והתוצאה היא שינוי מקיף של דרך החיים שלנו.