למה שאלוקים יעזור לי הפעם?
השאלה שבכותרת נכונה גם לגבי ההתמודדות שלנו עם התאווה וגם לגבי הצעד הספיצפי שבו אנחנו עוסקים כעת – הצעד השביעי שמציע לנו לפנות אל אלוקים בבקשה שיעזור לנו וישחרר אותנו מהפגמי אופי שלנו. כולנו הגענו לאן שהגענו אחרי שפנינו אל אלוקים מאות פעמים וביקשנו שייקח מאיתנו את התאווה אבל זה לא קרה אף פעם. מכך הגענו למסקנה שאלוקים לא רוצה לשחרר אותנו, אז למה שהפעם הוא יעשה את זה עבורנו?
מסתבר שיש הבדל מהותי מאוד בין הבקשה שלנו בעבר לבין הבקשה שלנו בהווה. עיקר ההבדל הוא בכך שבעבר רצינו שאלוקים יעשה עבורנו את העבודה. פנינו אליו וזעקנו “אלוקים קח את זה מאיתנו”, אבל המשכנו להחזיק חזק ולא לשחרר, כמו אדם שמחזיק חפץ ביד, סוגר אותה חזק חזק אבל מבקש מחבר שלו “קח את זה ממני”… זה לא עובד ככה. כעת הפניה שלנו לאלוקים מגיעה אחרי שאנחנו עושים את החלק שלנו ומתוך הבנה שאלוקים יעזור לנו רק אם אנחנו נעזור לעצמנו.
אלוקים יכול לעזור לנו גם אם אנחנו לא עושים כלום כדי לעזור לעצמנו, אבל הניסיון שלנו מראה שזה לא קורה הרבה. בדרך כלל, אנחנו צריכים לקחת אחריות על הפעולות, ואלוקים לוקח אחריות על התוצאות. אנחנו צריכים לעשות כל מה שתלוי בנו כדי לעבוד על פגמי האופי שלנו, ואז אנחנו יכולים לפנות לאלוקים ולבקש ממנו את עזרתו בחלק שאנחנו לא מצליחים לשנות בעצמנו לבד.
“ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מפגמים אלו”. אנחנו לא מגיעים מתוך “מגיע לי” אלא בקשה שמגיעה מתוך ענווה, ואז אלוקים עוזר לנו.
המשימה היומית
בודאי יצא לך לבקש מאלוקים עזרה גם לפני שהגעת לתכנית וגם אחרי. כעת תעשה השוואה בין הדרך בה ביקשת לפני לדרך שבה אתה מבקש כיום. תבדוק האם אתה באמת מבקש אחרי שאתה עושה את מה שתלוי בך והאם הבקשה שלך היא בעוונה הנדרשת.