אני לא חסר אונים

הצעד הראשון בתוכנית 12 הצעדים אומר “הודינו כי אנו חסרי אונים מול השימו בפורנו”, וזה הצעד הכי בסיסי שבלעדיו אין תוכנית ואין צעדים. חשוב מאוד להפנים את החוסר אונים, אבל באותה מידה חשוב גם להפנים איפה אני לא חסר אונים.

אני חסר אונים מול הפורנו, אבל אני לא חסר אונים לעשות את הפעולות הנדרשות ממני כל יום. אני לא חסר אונים להשתתף בקבוצה, אני לא חסר אונים להיות בקשר עם חברים, אני לא חסר אונים אפילו להכנע. כן, עוד פרדוקס מוזר, אני צריך שיהיה לי כח כדי להכנע. אפילו הרבה כח.

זה קצת כמו אדם שנפגע בתאונה והוא אכן חסר אונים ולא יכול להגיע בכוחות עצמו לבית חולים ולהציל את חייו. בהתחלה הוא לא קולט את זה והוא מנסה בכל זאת לגרור את עצמו אבל עם כל פסיעה וכל רגע שעובר – המצב הרפואי שלו רק מחמיר כי כל תזוזה מכאיבה יותר וגורמת לפציעות נזק. בסוף, כשבאמת כואב לו הוא מבין שהוא לא יכול לבד ושאין לו סיכוי להגיע לקבל טיפול רפואי. הוא נכנע והוא מודה בחוסר האונים שלו. אבל הטיפש לא מרים טלפון למד”א לבקש שיפנו אותו, כי הוא טוען שהוא הגיע למסקנה שהוא חסר אונים… אכן, הוא חסר אונים מול הפציעה, אבל לא חסר אונים לשלוף את הפלאפון, להתגבר על הבושה של “עשיתי תאונה” ולבקש (ואם צריך – גם להתחנן) שיבואו להציל לו את החיים, ויפה שעה אחת קודם. וגם כאשר כוחות החילוץ מגיעים, הוא לא חסר אונים לשתף איתם פעולה במה שהם אומרים לו לעשות.

במשך שנים ארוכות מידי ורבות מידי, לא ידעתי שאני יכול לעשות משהו נגד הבעיה המרכזית של חיי. הייתי בודד להחריד והייתי משוכנע שכך אסיים את חיי. אז כל זמן שלא ידעתי שיש מספר חירום שיכול לפנות אותי לקבלת טיפול רפואי, אכן המשכתי לנסות בכוחות עצמי לצאת מהמצב, מה שכמובן לא עזר ורק החמיר את הבעיה כל הזמן. אבל היום אני יודע שזה לא נכון. אני יודע שיש מי שיכול לעזור לי. אז עכשיו מספיק עם התירוצים ועם כל הפוזה של כמה אני מסכן וכמה קשה להיפתח, וכמה אני עסוק ואין לי זמן לקבוצות וכל זה. כי אני חסר אונים מול התאווה, אבל אני לא חסר אונים לעשות פעולות שיצילו אותי.

ולכן, אם אני מנסה לפזר את האבק ולראות מהי הנקודה היחידה שעומדת בבסיס המצב שלי כעת, ישנה שאלה אחת פשוטה: “סיימת?”. זאת שאלה שאני משתדל לשאול את עצמי כל פעם, ואם התשובה עליה חיובית, אז אני מוכן לעשות ה-כ-ל כדי לקבל את החיים שלי בחזרה. אבל אם עדיין לא כאב לי מספיק ולא סיימתי – אז אני יהיה מוכן לעשות “הרבה” ואולי “המון” אבל לא “הכל”. ואם אני לא מוכן לעשות הכל כי יש לי דברים יותר חשובים בחיים – אז כנראה אצטרך עוד איזה סיבוב או שניים של כאב מזוקק כדי שאסכים סוף סוף להרים ידיים ולקבל אחריות על עצמי.

אז “רק להיום” – סיימתי.