צעד שני: לחזור לשפיות דעתנו
הצעד השני אומר: הגענו לאמונה, שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו.
מי הוא זה הצריך לחזור לשפיות? כיצד מגיעים לאמונה? ומדוע הכח חייב להיות גדול מאיתנו אנו?
“לחזור” לשפיות יכול רק מי שמעת לעת יוצא ממנה… כמשומשים לא היינו מודעים למעשים הלא שפויים שלנו, ויותר מכך, גם כשידענו, לא היינו מסוגלים להתמודד עם חוסר השפיות שלנו, בתאוה ולמעשה בכל תחום אחר בחיים, אף לא אחד מאיתנו שבחן את התנהגותו ההרסנית יכול לטעון בצורה מפוכחת שנפשו בריאה… ואז מתחיל התהליך: בכל פעם שפנינו באמת אל כח חיצוני אלינו, כשביקשנו עזרה, מחבר, מהקבוצה, התחלנו לפעול בענווה – הודינו שיש לנו בעיה ואנו לא מסוגלים לפתור אותה לבד! אנו צריכים משהו חיצוני לנו, רצוי החזק ביותר שיש בנמצא… ההכרה בכך שכל גורם חיצוני שאין לו כרגע את הבעיה הזו הוא יותר חזק. מובילה ליותר פניות החוצה… פתיחות דעת זו יצרה אמונה שניתן לחיות בצורה אחרת. שאנו לא “חייבים” להתנהג בצורה הרסנית. זה היה אישור לכך שכח עליון יכול להחזיר לנו את השפיות אם נפנה אליו. (צעד שתים מתוך 12 ו12)
ישבתי ברכב תקוע בפקק הקבוע ולשם שינוי הייתי מחובר, פשוט נוכח, הבחנתי בציפורים אוחזות ברגליהן הדקיקות בחוט חשמל ו… נשארות עליו למרות רוח חזקה שנשבה. תמיד תהיתי: כיצד הרוח לא מעיפה אותן?! איך זה שהן לא נופלות?! ופתאום ידעתי את התשובה: יש להן כנפיים. הן יודעות להשתמש בהן ולכן הן לא מפחדות ליפול… עצם הידיעה שלא יאונה להן כל רע משאירה אותן על חוט החשמל! זה בשבילי ההגעה לאמונה, ההכרה שיש לי כנפיים – צעדים, למרות תחושת חוסר הביטחון כי איני מיומן להתעופף באמצעותן… הידיעה שיש לי כללים חדשים, וכדאי לי להמשיך לדבוק בהם, השאירה ומשאירה אותי בחיים.
פחד אחז בי, הדברים מביכים. כיצד ניתן לשתף בהם את הזולת?! אבל כתבתי, קריאה בספרות והשתתפות במפגשים עזרו לי לצאת מהריכוז העצמי, כשפעלתי הפוך מאיך שהרגשתי, כשהרמתי את הטלפון גם כשלא רציתי ולמרות תחושה רעה שתפסה את כל כולי, גם כשלא היה לי מושג מה אני הולך לומר, ההרגשה שלי השתפרה, אמנם לא באופן מושלם, הרי אני סובל מחוסר סיפוק תמידי, למדתי שיש דברים שפשוט כדאי לי לעשות ולא משנה מה אני רוצה, רצונותי מעוותים, מגיעים ממקום חולה, התכנית מחזירה אותי לשפיות. ההחלמה ניצבת במקום הראשון.
אשאל את עצמי: אני באמת מאמין שאני צריך לחזור לשפיות? האם באמת יש לי את האמונה שאפשר אחרת? באמת פניתי לכח גדול?