צעד שלישי: את מה מוסרים ולמה?
הצעד השלישי אומר: החלטנו למסור את רצונינו וחיינו להשגחת א-לוהים כפי שאנו מבינים אותו.
איך נכנס ‘א-לוהים’ לתמונה? מדוע יש צורך בכח עליון? מהי ההחלטה ‘למסור’?
משהתחלנו ‘לצעוד’, מתי שהפסקנו לפעול בצורה הרסנית, כשהתחלנו לבצע את הצעד הראשון – מודים שאנו חסרי כוח ומתנהגים כחסרי כוח, פונים לכוח גדול בצעד השני, ורואים אט אט את ההבטחה הגדולה שבחזרה לשפיות מתרחשת במציאות חיינו. אנו מבינים שיש לנו צורך בכוח הכי גדול שיש.
אנחנו רואים כיצד באמת אנו, שעברנו את גבול העזרה האנושית זקוקים לכוח עליון, לא-לוהים. הגענו לאמונה שהא-ל אם נבקשו, יסיר מאיתנו, את אוסף הגישות השגויות שחוסמות את חסדו מלהיכנס לחיינו. בעייתנו היא כיצד ובאילו אמצעים נוכל לתת לא-ל להיכנס לחיינו, הצעד השלישי הוא הנסיון הראשון שלנו לעשות זאת.
כמעט תמיד התנגשנו עם משהו או מישהו, ניסינו לתקן בכח הרצון את בעיות חיינו ללא הצלחה, איזו תגלית נפלאה – כל צרותנו נובעות משימוש לא נכון בכוח הרצון. למרות שהתאמצנו מאוד, כמעט תמיד התנגשנו עם משהו או מישהו, בצעד השלישי אנחנו מחליטים להתאים את הרצון שלנו, לרצון שלו מאיתנו, זו למעשה התכלית של התוכנית כולה. האיכות והרצינות של מימוש החלטה ישפיעו על היעילות שלה בעבורנו. (צעד שלוש מתוך: 12 ו12, הספר הגדול, והספר הלבן)
*
למרות שבדרכי העיקשת אני חייב לשלוט, אם לא בתוצאות ממש, לפחות בדרך שבה הדברים יקרו, קיבלתי מתנה, הבנתי שהאינטליגנציה שלי מונעת ממני למצוא את הדרך לא-לוהים, אבל עדיין פחדתי, נניח שאמסור את מה שאני רוצה, מי אני בלי הרצונות שלי? מה ישאר ממני? חילחלה לתוכי המחשבה המחרידה, אין לי כלום חוץ מהרצון החולה שלי.
זו היתה הנקודה שהייתי מוכרח לחזור לצעד השני, הקול מעבר לטלפון הרגיע: אתה מאמין שזה אפשרי? שיתכן ויש עוד משהו שאתה לא מודע לו, שיכול להתפתח אם תתחיל לשים לב אליו? אתה מוכן ‘למסור’? כן, אבל, אני אומר שאני מוכן למסור ורגע אחד אחרי זה אני מוצא ששוב פעלתי מתוך ניהול ושליטה שנובעים מהרצון האישי שלי, זה בסדר, אז ‘תמסור’ גם את זה… זה התהליך, הצעד השלישי ילך איתך לכל חייך, יש לך המון זמן והזדמנויות לתרגל אותו…
אשאל את עצמי: אני מנסה להתאים את רצוני לרצון של א-לוהים, או את רצון הא-לוהים לרצון שלי? אני ‘מוסר’ באמת? ההחלטה שלי רצינית ואיכותית?