צעד רביעי: לשם מה עלי לעשות חשבון נפש?
לשם מה עלי לעשות חשבון נפש? למה עלי להיות נוקב וחסר פחד? מדוע חשבון הנפש הוא שלי ולא של אחרים?
זהו, אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא סיפור הצלחה כזה גדול והחלטנו שיש לנו בוס חדש… אבל רק השפעה מעטה תהיה להחלטה שלנו ‘למסור’ את רצוננו וחיינו אם לא נדע מהם המחשבות והפעולות השגויות שמלוות אותנו בחיי היום יום שגרמו לנו לפשיטת הרגל הזו, ברור לנו שהשימוש הוא תוצאה, הצעד הרביעי מלמד אותנו מה הן הסיבות למסע ההרס העצמי והסביבתי שלנו, אם אנו רוצים להצליח במשימה זו, לא נוכל לרמות את עצמנו בקשר לאישיותנו גם אם ההתבוננות הזו תקשה עלינו. המראה הברור מדי הזה לא נעים לאף אחד, ואצל לא מעטים מאיתנו התגברה תחושת מירמור וכעס על מי שחשבנו שאשמים במה שקרה לנו.
לא קל לעמוד מול ‘הפיל הפראי’, האני האמיתי שלנו, היה עלינו לאזור אומץ ונחישות כדי להסתכל רק בשגיאות שלנו, פשוט נראה סביר יותר שנתאים את עצמנו אל העולם ולא את העולם אלינו… משעשינו זאת בעקביות חשנו כמעט תמיד הקלה מיידית, הצעד הרביעי היה תחילתו של הרגל שילווה אותנו כל חיינו – נבדוק מה שגוי בהתנהלות שלנו. את האחר איננו יכולים לשנות, וגם אם נראה לנו שכן, זה לא תפקידנו.
*
באתי לתוכנית כי קרסתי מבפנים, לא יכולתי יותר, בכל מקום שהייתי לא מצאתי מנוחה, לא יכולתי עם השימוש ולא הייתי מסוגל לחיות בלעדיו, והייתי מוכן לעשות כל שהציעו לי כדי לשמור על השקט והשלוה שהחלו להכנס לחיי בצעד השלישי, הסבירו לי ששום דבר מהם לא ישאר אם לא אחשוף את העיוותים הנפשיים והרגשיים ששלחו אותי לשימוש מההתחלה ואפעל לתיקונם, השתמשתי כל חיי כדי לא להרגיש וזה הצליח לזמן מה, עד שהייתי חייב להגביר את השימוש, כשהשימוש הגיע לממדים שלא יכולתי להכיל, נכנעתי, הרמתי ידיים ובאתי לתוכנית.
אם לא אכיר את דפוסי הפעולה והחשיבה שמחייבים את הצורך להכהות את ההרגשה שלי, התפילה שצריכה לבוא עם פעולה לא תתקיים כי לא אדע מה ביכולתי לשנות ומה לא, הכמיהה החזקה לשימוש לא תסור, כדוגמא אחת לעיוות שהיכה שורשים באישיותי החסרה אציין שמיד כשהתחלתי לכתוב את הצעד הרביעי שלי היה לי ברור שאני ‘צודק’… ובשם הצדק הזה פגעתי בהרבה מאוד אנשים יקרים, כי כשאני צודק ‘מותר’ לי להיות ולעשות הכל… אסירות תודה על הצעד הרביעי כי למרות שגם היום אני צודק, אני משתדל שלא לפעול מהמקום הזה, רק להיום…
לסיכום: הנסיון מוכיח שהסיכוי למפוכחות אמיתית בלי שינוי מהותי בגישה כמעט שאינו קיים ובכל מקרה הוא יורד ככל שחולף הזמן. הדרך הטובה ביותר להתחיל בשינוי היא לדעת את מה כדאי לשנות…
אשאל את עצמי: למה אני לא כותב חשבון נפש? בגלל שאני מפחד? זהו חשבון הנפש שלי או של אחרים? חשבון הנפש נוקב או שהוא מתפשר ולא עקבי?