להפסיק לשחק את א-לוהים

אם אנחנו רוצים להגיע לבעיה אחת שהיא המרכז של כל שאר הדברים שבהם אנחנו רוצים לטפל, זה מסתכם במושגים “אנוכיות”, “רצון עצמי”, או “ראיית עצמי כמרכז”. זוהי דרך חיים שהיא ההיפך הגמור מדרך חיים רוחנית, שמתבססת על רצונו של א-לוהים. לכן, העבודה בצעד השלישי היא להפנים את ההבדל בין שתי הדרכים, ולהחליט לבחור בדרך החיים השניה. כמובן שהיישום של ההחלטה הזאת הוא לא קל, ולמעשה כל הצעדים הבאים נועדו כדי להגיע למצב הזה, אבל ההחלטה היא עכשיו.

כל פגם אופי, כל פעולה של שליטה או טינות או פחדים, הכל מגיע מרצון עצמי, ולכן אם אנחנו רוצים להשתחרר ממה שגורם לנו ליפול, אנחנו צריכים לעשות את השינוי הזה. כמובן שרצון עצמי כשלעצמו הוא לא דבר רע, אם אנחנו יודעים שבסופו של דבר א-לוהים מנהל את ההצגה, ואנחנו יכולים וצריכים רק לעשות את המוטל עליו. לעומת זאת כאשר אנחנו שוכחים את יחסי הכוחות ו”משחקים אותה א-לוהים”, אז הרצון העצמי לא רק שלא מקדם אותנו לשום מקום אלא שהוא פוגע בנו.

א-לוהים הוא המנהל, אנחנו עובדים אצלו. לא ההיפך. כשאנחנו שוכחים את זה ומתנהגים כאילו אנחנו יכולים לקבוע את התוצאות של הדברים, אנחנו נכנסים למצבים שמתסכלים אותנו ואנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם – ולכן בורחים אל התאווה. בסופו של דבר אנחנו רואים שהרצון העצמי הוא זה שגורם לנו את הכאב הגדול של הנפילות, ולכן אנחנו חייבים להשתחרר ממנו.

כאן אנחנו צריכים ללמוד להשתמש ברצון עצמי בצורה נכונה, ולנסות להתאים אותו לרצונו של א-לוהים, במקום לנסות לשנות את א-לוהים ולהתאים אותו לרצון שלנו. לכן, גם כשאנחנו מבקשים מא-לוהים עזרה, אנחנו תמיד מוסיפים “רצונך ייעשה”, כי אנחנו לא מנסים להכריח את אלוקים לפעול לפי הרצון שלנו, אלא מנסים לשנות את הרצון שלנו שיתאים לרצון הא-לוהים. לפעמים אלוקים בוחר להיענות לתפילות שלנו ולפעמים לא, אבל הוא תמיד יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב עבורנו, ולכן בכל מצב אנחנו מקבלים את המציאות במקום לנסות לשנות אותה.​​