צעד אחד עשרה: תפילה והרהורים

הצעד האחד עשרה אומר “חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את מגענו ההכרתי עם אלקים כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו, ומבקשים ממנו את הכוח לבצע זאת”. מצד אחד זה צעד שאנחנו מתחילים לבצע אותו כבר בתחילת הדרך שלנו, ומצד שני יש לו מקום בפני עצמו אחרי שסיימנו את העבודה על כל עשרת הצעדים הקודמים. תפילה עצמה היא לא דבר חדש לנו, וברור שמהרגע הראשון שאנחנו נכנסים לתכנית של הצעדים אנחנו מתחילים להתפלל לאלוקים ולבקש את עזרתו, גם מול ההתמודדות של התאווה וגם מול הקשיים של החיים עצמם ופגמי האופי.

מצד שני, יש משמעות מיוחדת לתפילה של הצעדים ולכן היא מופיע בתור צעד מתקדם כל כך, כיון שהתפילה כאן מגיעה ממקום שונה לגמרי. אפשר להתפלל לאלוקים מתוך ריכוז עצמי ותחושה של “מגיע לי”, ואפשר להתפלל לאלוקים מתוך הבנה ואמונה שאלוקים מנהל את הכל והוא יודע טוב ממני מה הכי טוב עבורי. באופן כזה, אנחנו  מתפללים ומבקשים את עזרתו, אבל גם יודעים שמה שיקרה ומה שהוא יחליט עבורנו זה הטוב ביותר – “רצונו ייעשה”.

בצעד הזה אין חשיבות לדרך בה אנחנו מתפללים אלא לכך שנתפלל באמת. אנחנו לא יכולים להתפלל בתור “מצוות אנשים מלומדה”, אלא חייבים באמת להתחבר למילים ולבקשה שאנחנו מבקשים, כדי שזה יהיה אמיתי. אפשר להתפלל במילים שלנו, או בלי מילים, בתוך התפילה הרגילה או באמצע היום ברגע של צורך, כל אחד יכול להתפלל מתי ואיך שהוא מרגיש, העיקר שהתוצאה תהיה חיבור לאלוקים ויציאה מהריכוז העצמי.

כשאנחנו פונים לאלוקים בצורה הזאת, אנחנו מקבלים שלווה כי אנחנו לא מנסים לנהל את הכל אלא עושים את שלנו ויודעים שאלוקים יעשה את שלו.