תוכנית פשוטה לאנשים מסובכים

“כעבור כמה שעות נפרדתי מדוקטור בוב. החיוך הנפלא, הישן, הרחב היה על פניו כשאמר כמעט בצחוק, “זכור, ביל, בוא לא נהרוס את הדבר הזה. הבה נשמור על פשטות!”. הסתובבתי, לא מסוגל לומר מילה. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.” (ביל W, אחד המייסדים של ארגון אלכוהוליסטים אנונימיים, מספר על המפגש האחרון עם השותף שלו ד”ר בוב, והמילים האחרונות שאמר לו לפני מותו).

אבל כמו המשפט הידוע “לא פשוט להיות יהודי פשוט”, מסתבר שגם אצלנו לא פשוט לשמור על פשטות. לא לחינם קוראים לתכנית שלנו “תכנית פשוטה לאנשים מסובכים”, אבל הענין הוא שאסור לנו לסבך את התכנית הזאת. המשפט הזה “בוא נשמור על פשטות”, הפך להיות קו מנחה של תכנית הצעדים, כאשר שוב ושוב כאשר הדברים מתחילים להתפזר ולהסתבך – הוא מזכיר לנו לחזור לבסיס, לפשטות של הדברים.

התכנית עצמה היא פשוטה בתכלית: אנחנו מודים שחסר לנו כח להתמודד לבד, פונים בבקשת עזרה לאחרים ולא-לוהים, עושים חשבון נפש של עצמנו, עובדים על פגמי האופי, מיישרים את ההדורים עם האנשים שפגענו בהם, מתפללים לעזרת א-לוהים ומעבירים את המסר של התכנית הלאה לחברים נוספים. זהו. כמה עקרונות פשוטים, 12 צעדים לא מסובכים, וזה כל הסיפור. אין צורך לסבך את זה.

ישנם כלים רבים כדי לעבוד את התכנית, יש רעיונות יפים שאנחנו שומעים מחברים אחרים, אבל הרעיונות והכלים הם לא התכנית. אם הם עוזרים לנו לעשות את התכנית אז בכיף, אבל אם הם מסבכים אותנו אז חבל. פשוט חבל לקחת תכנית פשוטה כזאת ולהפוך אותה למשהו מסובך ולא יעיל.

באופן אישי אני מתחבר מאוד לספר הראשון, הבסיס של התכנית, מה שמכונה “הספר הגדול”, כיון שבו המחבר שמר על פשטות בכל מחיר. אין שם רעיונות פסיכולוגיים מסובכים, אין דיונים תיאולוגיים עמוקים ואין שום דבר שהוא לא התכנית של 12 הצעדים בצורה הפשוטה ביותר שלה. שאר הספרים יכולים להיות כלי עזר, כל זמן שהם לא הופכים את התמונה למסובכת, כי ברגע שזה מה שקורה – כדאי לשים הכל בצד ולחזור לאזהרה של ד”ר בוב: הבה נשמור על פשטות!