חוויה רוחנית בקניון

ברור שאם הייתי רואה כותרת כזאת לפני שהגעתי לכאן הייתי די משוכנע שהכותב החליק על משהו לפני שהוא נגע במקלדת, כי מה לחוויה רוחנית ולקניון? עד שהגעתי לכאן ידעתי שחוייה רוחנית זה משהו שאני עובר בתפילת נעילה של יום כיפור (ויום אחרי זה ממשיך ליפול כאילו מעולם לא בכיתי ב”השם הוא האלוקים”), ולעומת זאת קניון זה מקום של תאווה ובלאגן – שני דברים הכי הפוכים שיש. אבל מסתבר שטעיתי – לא פעם ראשונה כמובן.

עד שהגעתי להחלמה המחלה אצלי התבטאה בהרבה מישורים אבל נראה לי שניתן לשים את האצבע על השניים המרכזיים: תאווה ושליטה. אצל כל אחד זה מגיע אחרת, יש שזה פחד, יש שזה טינות וכן הלאה, ואצלי בעיקר מתבטא האיבוד שליטה על החיים בצורך לשלוט בכל דבר שזז. זה אומר לשלוט בכל דבר, החל מתוצאות הבחירות (בישראל, בארה”ב, בקנדה ובזימבבואה, לא ממש משנה איפה הבחירות וכמה זה נוגע אליי), ועד שליטה במי יהיו השחקנים מה תהיה התוצאה ומה יהיה מזג האוויר, ואם לא – כמו שאמרו הגששים – אני שורף ת’מועדון. אחד המקומות בהם הצורך בשליטה הורגש הכי חזק הוא ביחס שלי אל אשתי, והמטורף הוא שאם מישהו היה אומר לי את זה באותו זמן הייתי בטוח שהוא זה שהחליק על משהו.

ככל שעובר הזמן בהחלמה אני רואה יותר ויותר את הגישות החולות בהן השתמשתי בקשר ביני לבין אשתי, ואחד הדברים הראשונים לזהות היה מסעי הקניות לבגדים שלה. אני מדגיש את זה כי במשך יותר מידי שנים זה לא היה ברור לי בכלל. הייתי יוצא איתה לקנות בגדים אבל היא היתה צריכה לקנות מה שמוצא חן בעיניי, וכאשר הדברים לא התאימו אז היה כמובן פיצוץ. במשך שבע שנים היא לא קנתה אף פעם בגד לעצמה בלי שאני אהיה מעורב בכך. זכורים לי במיוחד פעמים בהם היא יצאה לקנות בגדים לעצמה וחזרה בידיים ריקות בגלל שהיא לא יכלה להחליט לבד מרוב חשש שאני לא יאהב את מה שהיא קונה… ואם זה לא מספיק, הרי שהבגדים שרציתי שהיא תקנה היו כמובן בגדים ש”יעשו לי את זה”, כאילו בגדים שבפנטזיה שלי יגרמו לי להפסיק להסתכל על נשים אחרות – או במציאות אמיתית יותר: בגדים של תאווה.

ואם כל זה לא מספיק, הרי שקניון הוא כמובן כר פורה לגידול תאווה מכל הזנים, מה שהפך כל ביקור שכזה לחוייה מאוד לא נעימה שהרבה פעמים הסתיימה בפיצוץ, כיון שאני מסומם כולי מהתאווה לא יכול להיות באמת לצד אשתי ורק מנסה לשלוט עליה (בצורה כאילו נחמדה ודואגת), והיא מרגישה שבעלה נמצא במקום אחר וכן הלאה.

מהרגע שהגעתי להחלמה הפסקתי באופן מוחלט להתערב לה בבגדים שלה ומאז במשך יותר מ-15 חודשים לא הלכתי איתה לקניות של בגדים. אמרתי אמן על כל מה שהיא קנתה והבהרתי לה שהבגדים הם שלה וזה לא עסק שלי מטוב ועד רע. לקח לה המון זמן להשתחרר מהשליטה שלי בנושא הזה (ואני בטוח שיקח לה עוד זמן להמשיך להשתחרר). אתמול היתה הפעם הראשונה בה הצטרפתי אליה לקניות בקניון. הייתי שם לצידה בלי להתערב, בלי לנסות לדחוף אותה לקנות פריטים כאלו ואחרים, ובכלל לנסות להיות שם רק עבורה לגמרי – וכמובן בלי ללגום מהתאווה הסובבת אותי. גם כאשר בסוף היא לא קנתה כלום, לא התחלתי עם סוג החשיבה השלילית המסריחה (ראה פוסט נפרד בנושא), ופשוט קיבלתי את זה שאם זה מה שהיא רוצה וזה מה שעושה לה טוב – אז זה מה שצריך להיות ואני שמח על הזכות לצאת איתה ולהיות איתה בלי שום קשר לשאלה האם היא קנתה משהו או לא.

אין דרך בעולם שבה אני המכור לפורנו ולצורך בשליטה יוכל להיות עם אשתי בקניון עמוס תאווה בלי להתאוות ובלי לנסות לשלוט בה. זאת היתה חוויה מדהימה לחלוטין, והדרך היחידה שאני יכול לתאר אותה היא: חוויה רוחנית.