איך לא נופלים?

חבר יקר שיתף אותי אתמול ברעיון יפה, המסביר את המכלול של תוכנית 12 הצעדים, ובעיקר את החלוקה בין הכלים והתמיכה, כולל הקבוצות, הספונסר והחברים לעומת עבודת הצעדים עצמם.

אחד המופעים שאפשר לראות בכל קרקס שמכבד את עצמו זה לולייין ההולך על חבל דק המתוח לאורך האולם הגדול. החבל קשור מצד לצד, הלוליין מחזיק בידיו מקל ארוך על מנת להגיע לשיווי משקל והקהל מריע בהתלהבות.

מה ההבדל בין הלוליין לביני, מדוע הוא מסוגל ללכת מצד לצד בלי ליפול ואילו אני לא? הרי גם אני יכול להיכנס לאולם מלא קהל של אנשים שיריעו לי, גם אני יכול להחזיק בידיי את המוט הארוך, וגם לי יש את החוש הבסיסי של שיווי משקל. ובכל זאת, אם אעלה ואתחיל ללכת על החבל הדק – ברור לי שאפול ואתרסק. מסתבר שמה שחסר לי זה בעיקר ההתנסות, או במילים אחרות ההתמדה וההשקעה.

הלוליין שכעת מהלך לו בקלילות מצד לצד, גם הוא לא נולד ככה, אבל קרוב לודאי שכשהוא היה בן עשר, הוא חיבר שני כיסאות בסלון הבית, הציב ביניהם מקל של מטאטא וניסה ללכת מצד לצד. הוא נפל ונחבל, אבל קם וניסה פעם נוספת. כשהוא היה בן 12 הוא בטח ניסה ללכת על חבלי הכביסה בחצר של הסבתא כשהיה אצלה בחופשה, וגם שם זה לא היה סיפור הצלחה מהרגע הראשון, הרבה פעמים הוא נפל, אבל הוא לא התייאש, הוא תמיד קם, התמיד ובסוף הצליח. עכשיו הוא הולך על החבל הדק המתוח בגובה שלוש קומות וזה נראה כאילו הוא נולד ככה, אבל אם נשאל אותו הוא יספר לנו שכדי להגיע לכך הוא היה צריך להשקיע המון, להתמיד ולא להתייאש.

נכון, ייתכן שהיה לו מאמן שעזר לו, ברור גם שההתלהבות של הקהל המריע לו מסייעת לא מעט, והמוט שבידיו גם הוא חלק חשוב בהצלחה, אבל כל אלו הם כלים, עזרים, תמיכה שעוזרת לו, אבל הם לא הסיפור עצמו. ההצלחה שלו מתחילה ונגמרת בעבודה, בהשקעה, בהתמדה ובהתנסות.

זה הסיפור שלנו. אנחנו רואים חברים שנקיים שנים ובטוחים שהם נולדו ככה, אבל כשאנחנו שומעים את הסיפור שלהם אנחנו מבינים שהם עברו הרבה עד שהגיעו לאן שהגיעו, וזה כלל המון השקעה והתמדה בעבודה של הצעדים.

הספונסר, הקבוצות, החברים וכל מה שמסביב זה כלים שעזרו ועוזרים לנו בתהליך, כמו המאמן, הקהל המריע והמוט שבידיו של הלוליין, אבל כדי לא ליפול זה לא מספיק. כדי לא ליפול צריך להשקיע בעבודה עצמה של הצעדים. הרבה פעמים נופלים בתהליך הזה, אבל מי שקם ולומד מהטעויות וממשיך לעבוד ולהשקיע – בסוף יצליח ללכת בלי ליפול. התוכנית של הצעדים זה לא קבוצות וחברים וגם לא ספונסר, התוכנית זה ההשקעה עצמה בעבודה העצמית שלנו, אותה עבודה שמחוללת את השינוי המיוחל.