השקיעה בעולם הפנטזיה

מה בעצם ההבדל בין התמכרות לבין קיום יחסי מין רגילים? למה כל פעם שאני פונה אל הפורנו, אני מרגיש כאילו למרות שמדובר על מין, אבל יש כאן משהו שהוא אחר לגמרי? אלכוהוליסט מכור ‘לאלכוהול’, נרקומן ל’סמים’, אבל למה אני בדיוק מכור?

אנסה לפשט את הדברים מתוך הניסיון האישי שלי.

*

שם לב לרעידות. רעידות הרגליים, רעידות הידיים, דפיקות הלב החזקות, מנסה בכל כוחי לשכוח את מה שמסביבי, את אימא שלי שנמצאת בקומה למטה וקוראת ספר, את אבא שלי שיושב על המחשב בחדר שלו, מנסה להיבלע במילים, בקולות, לתת להם לפעול עלי… מנסה לשכוח היכן אני נמצא, מנסה להתעלם ככל יכולתי מכך שיש לי גירודים קלים באיזור שם מעודף מגע, העיניים מרפרפות על התמונות, מנסה ככל האפשר לתת להם את הנפח והמקום… תנועות הידיים גורמות לי לרצות יותר, מפעיל מהר סרטון, לא מספיק טוב. עובר לבא, כבר ראיתי אותו, עובר מהר לאחד אחר, שנראה מבטיח, מגעיל אותי, זה כבר נהיה דחוף, פותח את אחד הסרטונים הארוכים שעוד לא הצלחתי להוריד מתוכנת שיתוף הקבצים בדרך לא דרך, ומנסה לתפוס סצינות, מגיע לאחת, מקוטעת אבל אני כבר לא יכול לעצור…’

*

אנסה לנתח: מה היה לי, ברגעי השימוש האלה?

1. ריגוש פיזי חזק, שקדם לעירורים המיניים הבוטים, הריגוש היה מעצם האפשרות, מהתחושה הכוללת הזו של החיפוש והרדיפה, תחילת הנגיעה העצמית הייתה בשבילי לא פחות מרגשת מאשר אמצעה. (רק פחות ‘דחופה’)

2. אובדן שיפוט – ההיבלעות שלי העלימה ממני את הזמניות של הסיטואציה (יושב על כיסא מחשב, מנסה בכל כוחו להשיג ריגוש, זה הדרך להינות בחיים? אם הייתי בוחר להנות, הייתי עושה את זה ככה?) ואת האקראיות בה יכולים לתפוס אותי (היעלמות הבושה, תחושה של שקיעה, היעדר תוכנית ‘מילוט’ סבירה למה אני מעלים באובססיה את המסך של האינטרנט כשאבא יורד במדרגות.

3. שקיעה במעין פנטזיה בה לא ברור מי הם הנפשות הפועלות, החלפת הסרטונים האובססיבית, הקריאה המקבילה, שמיעת הקולות מסרט שלישי, החיפוש אחר הרגע בה”א הידיעה, הצורך ה’דחוף’ למצוא את מה שיפעיל אותי הכי חזק, (זאת כאשר האובססיביות מזיקה באופן ברור לצריכת הפורנו עצמה – לשבת ולראות סרט של חמישים דקות מהתחלה ועד הסוף, בלא לגעת בעצמי, ולראות מה קורה, אין מצב!)

4. בהילות: תחושה גוברת והולכת של דחיפות למצוא. תחושה שאני חייב את זה כאן ועכשיו. אני חייב למצוא משהו שיפעיל אותי, מישהי שתפעיל אותי, סצינה שתפעיל אותי, העיקר שאני ארגיש שאני… (והשלוש נקודות כאן קשורות באופן מהותי לכך שאין לי מילים לאפיין מה בדיוק אני רוצה להרגיש, מלבד הדחף האובססיבי לחפש את ההרגשה הזו שוב ושוב).

*

שלל אפיונים אלה, מאפיינים את הרמה ‘הבסיסית’ של ההתמכרות שלי, זאת עוד לפני שאני מדבר על הרמות העמוקות יותר: הפחדים, המצוקות, הבדידות, הניכור, הכאב, הפיצול, הפחד, והשנאה והשליליות.

ה’חומר’ אותו אני ‘שותה’ הוא הפנטזיה של הריגוש המיני, והפנסטיה הזו נמצאת בתוך הראש שלי עצמו, האפשרויות השונות מהוות טריגרים שאני (מסיבות טכניות ומהותיות) ‘נתפס’ אליהם.

חשוב לי מאוד להבהיר לעצמי את האבחנה הזו משתי סיבות:

1. בהחלמה, כאדם נשוי, אני חייב להבהיר לעצמי כיצד אני יכול לנהוג במפוכחות ביחסי האישות שלי, מהי המפוכחות.

2. ישנה חשיבות עליונה להבין שהתוכנית אינה מטיפה לפרישות מינית. התוכנית אינה מנסה לומר שמין הוא טוב, או רע, או יפה או מכוער. היא מנסה לומר שבשבילי, התאווה מהווה ‘כוח מניע’ למערכת המינית שלי ומשבשת לי לחלוטין את ההיבטים בהם היא מבטאת אהבה קרבה ואיחוד. ההחלמה מן התאווה אינה החלמה ‘מוסרית’, התעלות פרישות וצדיקות. היא חזרה לשפיות ממערך של אובססיה.