רק לא קבוצה חיה
בתחילת דרכי לא לקחתי את התוכנית ברצינות והתספקתי בקריאת מאמרים, הייתי פעם בכמה ימים בקשר טלפוני עם חבר אחד או שניים, וזהו… לא הלכתי לקבוצות, וגם לא עשיתי צעדים, לא עשיתי את הנקודות העיקריות שהתוכנית מציעה, והייתי בטוח שזה מספיק בשבילי כי הרי אני לא רוצה לצפות בפורנו, אני לא רוצה לאונן, ויש לי רצון עז להיות נקי.
עברו עלי תקופות שונות של ניקיון, והתקופות הללו נתנו לי אשליה שאכן אני הצלחתי לשבור את המיתוס, הצלחתי להחלים מההתמכרות שלי ללא קבוצות, ללא ספונסר, וללא צעדים. בהתחלה חשבתי שאולי אני לא עונה על ההגדרה “מכור” בשלמותו, אבל במשך הזמן כן הודיתי בזה שאני מכור, אבל השלתי את עצמי שהפעולות שאני עושה מספיקות בשבילי כדי להחלים מהמחלה שלי.
לאחר כמה תקופות ניקיון שהתנפצו לי אל סלע הייאוש, הבנתי שאין לי סיכוי לצאת מזה ללא קבוצות וללא כל הכלים כולם ללא יוצא מן הכלל, בדיוק כמו שאני לא יכול לקחת חצי כדור אנטיביוטיקה כשהרופא ממליץ על כדור שלם, זה פשוט לא עובד! אבל בכל זאת הפחד להיחשף בפני אנשים אחרים, הפחד שאולי אני יפגוש בקבוצות אנשים שאני מכיר, ועוד כל מיני תירוצים שונים ומשונים שמנעו ממני לקום ולהצטרף לקבוצות החיות, במשך זמן זה היו כמה חברים שאמרו לי במילים ברורות שאין לי שום סיכוי לצאת מזה בלי קבוצות, אבל בכל זאת – הפחד! הפחד לא נתן לי לצאת מהקובייה שלי ולהצטרף לקבוצות כדי להחלים.
ככה עברו עלי בערך שנה וחצי, עד שביום אחד בהיר הסכמתי לפגוש חבר פנים אל פנים, לדבר איתו, ולשמוע ממנו מה שיש לו לספר על הקבוצות ומה אני יכול להרוויח מזה. אני לא אומר שזה לא היה מפחיד, אבל לא כל כך מפחיד כמו להצטרף לקבוצות החיות כשיותר אנשים רואים אותך ושומעים את החלוקות שלך.
באסירות תוודה מרגע זה התחיל המהפך שלי בחיים, הצלחתי להבין מבין המילים שלו שהוא לא הולך לקבוצות כי הוא “חייב”, הוא הולך לקבוצות כי הוא “רוצה”, הקבוצות זה זמן ומקום שנותן להחלמה מימד של חוויה משותפת, ואפילו שמעתי מבין המילים שלו את המילה הקסומה “כיף”, התחלתי להבין שהקבוצות לא כל כך מפחידות כמו שחשבתי, וזאת הייתה פריצת דרך בשבילי לדרך שאני נמצא בה כעת.
עדיין לקח לי כמה ימים “לעכל” את המציאות החדשה ואת ההחלטה שאני עושה את הצעד האמיץ הזה, כמו כל דבר לוקח לי זמן עד שנופל האסימון, וגם כאן זה לקח קצת זמן – בערך שבוע ימים עד שהגעתי לקבוצה הראשונה,
כשהגעתי בפעם הראשונה לקבוצה, הייתי בטוח שאתעלף מרוב לחץ או פחד, ביקשתי מחבר שיהיה איתי כשאני נכנס, אבל זה לא קרה, במקום הפחד שכל כך פחדתי ממנו הגיעה הזדהות של חברים, אהבה אמתית מחברים לדרך שעברו את אותו תהליך כמוני ועשו את כל מה שאמרו להם, והצליחו להפסיק את ההרגלים שההתמכרות גרמה להם, הגעתי הביתה!
לשמוע את ההצהרה “החבר החדש הוא האדם החשוב ביותר בכל קבוצה” ממש ריגש אותי, למרות שידעתי שקוראים את זה מתוך הדף, זה פשוט ריגש אותי, הרגשתי שכאן אני רצוי, מקבלים אותי איך שאני, לא שופטים אותי ולא מבקרים אותי. איזו הרגשה נפלאה!
כשהסתיימה הקבוצה הראשונה הייתי ממש באופוריה, והשאלה הראשונה ששאלתי “מתי הקבוצה הבאה”… הייתי המום מעצמי איך שהתחברתי כל כך מהר, והתחלתי להגיע לקבוצות באופן קבוע.
מתוך המפגשים הראשונים הגעתי להבנה שאני לא יכול להסתמך על ההבנה שלי ואני צריך לקחת ספונסר כדי לצעוד את הצעדים בצורה הנכונה, וכדי שספונסר יוכל להצביע לי על נקודות שאני עצמי לא מצליח לראות אותם מתוך נקודת המבט שלי שממוקדת בריכוז העצמי שלי. כך לקחתי ספונסר והתחלתי לצעוד לאט לאט את צעדי הראשונים בתוכנית הנפלאה של 12 צעדים. הספונסר גם נתן לי פעולות יומיות קבועות שעלי ליישם מידי יום ביומו. עשיתי כל מה שאמרו לי מתוך רצון לצאת מההרגלים הקשים ומההתמכרות שלי.
נקודה חשובה שלמדתי ואני עדיין לומד בתוכנית, שרצון ומוטיבציה לעולם לא הספיקו ולא יספיקו כדי להחלים אותי מההתמכרות שלי, המחלה שלי גרמה לכך שהתאווה הרבה יותר חזקה ממני ומהרצון שלי, וגם אם אני רוצה להפסיק אני ימשיך להשתמש בתאווה בניגוד לרצוני האמתי, כי אני פשוט לכוד, אין לי את הכוחות להתמודד, אין לרצון שלי כוח נגד התאווה. חוסר אונים.
מאז אני בתהליך החלמה, ואני צועד את צעדי הראשונים לחיים מפוכחים שמחים ומאושרים, לחיים של כנות מול עצמי, כנות מול אשתי, וכנות מול החברים שלי.
אז מה בעצם אני בא לספר לכם פה? אני בא לספר שבאסירות תודה א-לוהים אוהב עזר לי לנפץ את האשליה שלי, האשליה שהייתי בטוח שאני יכול לשמור על מפוכחות לאורך זמן גם בלי קבוצות, ושאני יכול להספיק גם בלי צעדים ופעולות יומיומיות. אני לא יכול להיות נקי בלי קבוצות, ואני מאמין שכמעט כל מכור בעולם לא יכול להחלים בלי קבוצות ובלי הפעולות של התוכנית. למדתי את זה עם הרבה דם וכאב, ואני רוצה להעביר את הבשורה הזאת הלאה לחברים שעדיין לא הספיקו לעשות את הצעד הזה עד היום.
הסתייגות: מי שיבוא ויגיד שמי שמגיע לקבוצות נשאר נקי, ברור שלא. יש הרבה חברים שבאו לתוכנית ולקח להם זמן לעלות על דרך ולהישאר נקיים, ויש גם חברים שמאז שהם דרכו על מפתן החדרים והקבוצות הם נקיים עד עצם היום הזה. אבל מה שברור, שמי שמגיע וממשיך להגיע לקבוצות בעקביות בסוף מצליח, איך אומרים? רק תביא את הגוף והשאר כבר יקרה עם הזמן… וזה פשוט מדהים לראות איך שזה קורה, חברים שלא היה להם סיכוי בחיים לצאת מזה, חברים שהיו במצבים שאף אחד לא היה נותן להם צ’אנס, אבל הם המשיכו לבוא לקבוצות בעקביות, והיום אפשר לראות חברים כאלו שנקיים חודשים, שנים ועשורים!
ולסיום, אני אסיר תודה לא-לוהים אוהב שהביא אותי לקבוצות למרות שפחדתי, ולמרות שניסיתי להתחמק מהם בכל דרך אפשרית, אני אסיר תודה שהוא שומר אותי נקי כבר 141 ימים, אני אסיר תודה על המודעות עצמית שקיבלתי לבנתיים עד כה, ועל כל שאר המתנות שכבר הספקתי לקבל בפרק זמן כה קצר יחסית, ואסיר תודה לכל החברים שהיו איתי במשך כל הדרך ועודדו אותי והיו שם למעני.
ואני ממשיך להתפלל לא-לוהים שייתן לי את הנכונות לוותר על הפורנו גם היום ורק להיום, לזכור כמה שזה רעיל ומזיק בשבילי, כמה שזה הרס לי את החיים וזה עדיין עלול להמשיך להרוס לי את החיים. ושייתן לי עוד יום אחד נקי שפוי ומפוכח.
אם קראתם הכל עד פה, באמת מגיע להם צל”ש, תודה!