איך מחלימים?

ניסוי וטעייה היא דרך לפתרון בעיה באמצעות ניסוי פתרונות שונים לבעיה עד לקבלת פתרון נאות. השיטה משמשת בני אדם ובעלי חיים באופן טבעי, לצורך בחירת התגובה המתאימה בסביבה מרובת גירוים. (מתוך ויקיפדיה)

אז איך מחלימים? התשובה שלי היא, מנסים, וטועים, ותוהים, ומתקנים, וחוזר חלילה. ככה מחלימים.

למה? לכאורה זה אמור להיות הרבה יותר פשוט: לוקחים ספונסר, ומתחילים לזוז… צועדים באומץ את הצעדים, והופה מחלימים.

אז זהו שכנראה זה יותר מורכב. “כשם שמחלותיהם שונים כך החלמותיהם שונים”.

ואסביר, קראתי ספר של הרב ד”ר טוורסקי, על הרזיה – “The Thin You Within You”. הוא מסביר שם הרבה על הגורמים האנושיים, הפחדים, הכאבים, ותכונות האופי שרכשנו ושנולדנו איתם, שמביאים אותנו להתמכרות, בספר הזה הוא מדבר על התמכרות לאכילה כפייתית, דבר שאני מרגיש קרוב לליבי למרות שאני ‘עדיין’ בגבול המשקל הדו-ספרתי.

הוא כותב שם שמי שמחפש בשיטת הצעדים דרך לקבל לידיו שליטה במושא ההתמכרות, קרוב לוודאי שיתאכזב, הצעדים לא נועדו לבנות מחדש את המערכת האוטומטית שיש לאנשים בדרך כלל בראש, המערכת שיש לכל בעל חי בטבע, שיודע שכשהוא סיים את הסעודה הוא מפסיק, כי הוא שבע. אצל המכור, המערכת האוטומטית הזאת התקלקלה, או אולי לא הייתה קיימת אף פעם. כך או כך, עליו להגיע להכרה שהטא איבד שליטה על הדבר שהתמכר אליו, הוא חסר אונים מולו, וכך יישאר, לעולם, ולא יצליח לבנות את המערכת האוטומטית הזאת. הצעדים לא מטפלים בבעיית חוסר השליטה בפורנו, הם כן מטפלים במכלול הסיבות הרבות שהביאו את המכור עד הלום, על הברכיים, מתחנן לעוד טיפת רעל ממכר ומשכיח.

ולכן נגזר מזה, שכל אחד מחלים קצת אחרת. כי כל אחד הגיע להתמכרות ממקום קצת אחר, שעליו לתקן במסע ההחלמה.

וזה לדעתי הקושי שיש בצעדים, שבגללו מדברים על הצורך בהגעה על הברכיים מהקרקעית, בשביל להצליח בהם, כי הם דורשים ממני לצאת למסע במדבר הרגשי שבי, הם נותנים לי מפה כללית שאומרת לי בגדול מה הכיוון של המסע, וגם מתי אדע שאני לא בכיוון הנכון ומה הסימנים שייראו לי שאני מתקדם, אבל מעבר לזה אני צריך ללכת בעצמי, להתקדם, לגלות שטעיתי, לחזור אחורה ולנסות שוב. ניסוי וטעיה.

וזה קשה מאד, בטח למכור כמוני שחייב אבל חייב לדעת הכל מראש, ובדיוק איזה טיסה תיקח אותי באיזה דקה לאיזה מונית שתביא אותי למלון. אחרת אין טיול. הכל חייב להיות מתוכנן מראש לפרטי פרטים. אחרת אין מצב שאצא למסע.

ועכשיו אומרים לי, חביבי, זאת הסיבה שאתה תקוע במקום וחופר את עצמך בבור. אתה לא זז קדימה. תתחיל לזוז בלי לדעת בדיוק מה היעד הסופי, תסתכל על החלק הקטן העכשווי, היעד הקרוב, זה מספיק, ככה תתקדם ותחלים.

שאזכה להפסיק לרעוד ולהתחיל לצעוד.