מה שנראה הגיוני או מה שעובד עבורי?
למה אני צריך להודות בחוסר אונים? אולי במקום זה עדיף שאחזק את עצמי במשפטי מוטיבציה שינסכו בי כוח להתמודדות? אם אני צריך לבחור בין גישה שאומרת לי שאני חלש לבין גישה שאומרת שאני חזק, ההיגיון הבריא אומר לבחור בגישה שאומרת שאני חזק. זה לא רק ההיגיון הבריא, זה גם מעוגן במחקרים רבים שמראים שגישות של העצמה אישית מצליחות לעזור לאנשים להתגבר על קשיים.
על הנייר זה נראה מצוין: לחזק את המכור ולעודד אותו שהוא יכול להתגבר על הכמיהה שלו, ללמד אותו טכניקות להתגבר על הפיתוי ושלום על ישראל. יש רק בעיה אחת, והיא שבמקרה של התמכרויות, זה פשוט לא עובד. זה נראה נכון, זה נשמע נכון, אבל זה לא עובד. לעומת זאת הגישה ההפוכה לגמרי, נראית לא הגיונית. הרי אם אני מודה שאני חסר אונים זה אומר שאין לי כוח, ואם אין לי כוח מול ההתמכרות – אז אני בודאי לא מצליח ושוב חוזר לשימוש בפורנו ומין כפייתי. אבל למרות שזה נראה לא הגיוני – במציאות זה עובד.
את הגישה הראשונה ניסיתי עשרים שנה ותמיד נכשלתי. את הגישה השניה ניסיתי בשש השנים האחרונות ותמיד הצלחתי. כעת אני צריך לשאול את עצמי מה עדיף, גישה שנראית לא הגיונית אבל פועלת היטב, או גישה שנראית הגיונית מאוד אבל נכשלת?
היה לי מאוד קשה לוותר על הגישה הראשונה, לא רק כי היא הגיונית אלא גם כי היא מסתדרת עם כל מה שגדלתי עליו, ואילו הגישה ההפוכה לא רק שאיננה הגיונית אלא היא סותרת במידה מסויימת את כל מה שגדלתי עליו. אז המשכתי לנסות את הגישה הראשונה של חיזוק ועידוד, והמשכתי ליפול. כמה שניסיתי לעודד את עצמי – ככה המשכתי לחטוף. עד שהגיע הרגע שבו הרמתי ידיים והייתי מוכן לנסות הכל, גם אם זה לא נראה הגיוני, העיקר להפסיק לסבול.
השעות האין סופיות של צפיה בפורנו, גם על חשבון העבודה, האישה והילדים, גרמו לי הרגשת מחנק בחיים. הסיכון שאאבד את מקום העבודה שלי אם אתפס היה גדול, ומעל הכל היו הרגשות של אשמה ובושה, עם פיצול אישיות וכישלון אישי. אז הסכמתי לנסות את הדרך שנראית לא הגיונית ולא “מדעית”, כי הגעתי לקרקעית שלי.
למרבה הפלא, דוקא ההודאה בחוסר אונים עבדה מצוין. האם אני מבין איך זה עובד? זה לא מעלה ולא מוריד, כי מה שמשנה זה התוצאה. בשורה התחתונה זה עבוד עבורי מצוין, בין אם אני מבין את זה ובין אם לא.
אז כאשר יש לי את האפשרות לעשות את הדבר שנראה נכון או את הדבר שעובד עבורי – הבחירה שלי היא במה שעובד עבורי. אני לא רוצה להמשיך לסבול, וכאן יש לי פיתרון שעובד.