מה קורה כשמגיעים לקרקעית?

אחד המושגים הבסיסיים של גמילה מהתמכרות, הוא “קרקעית”, שפירושו להגיע לנקודה שבה האדם הסובל מוכן לוותר על מה שגורם לו כל כך הרבה סבל. השאלה היא איך מגיעים לקרקעית, או אולי איך יודעים שהגעתי לקרקעית?

ההגעה אל הקרקעית מלווה תמיד בכניעה, בהודאה בחוסר אונים, בכך שלמרות שבהרבה תחומים של חיי אני מוצלח ומצליח, לא כך בהתמודדות מול הפורנו, כאן אני נכשל, ולא משנה כמה כוח רצון אני מפעיל. כאשר אדם נכנע, ניתן להבחין בכך די בקלות, זה לא משהו שאפשר לשחק אותה או לנסות לזייף אותו. הנסיון הקצר שלי בקבלת חברים חדשים בתוכנית הראה שפעמים רבות ניתן לראות כבר מההתחלה האם האדם עומד בפני כניעה או שהוא עדיין רחוק מכך מאוד. יש את אלו שמגיעים על ארבע, מוכנים לכל דבר על מנת להחלים, ולעומתם יש את אלו המגיעים מלאים בשאלות, קושיות ובעיקר השגות וסייגים אותם הם לא מוכנים לעבור. הראשונים נכנעו – האחרים לא.

מי שהתרסק והגיע על ארבע, יהיה מוכן לא רק לצעד הראשון (ההודאה בחוסר אונים) אלא גם לכל שאר הצעדים הבאים. זה מגיע מבפנים ולכל היותר מצריך דחיפה נוספת, אבל ההתנגדות העצמית של האגו לכל המהלך הזה – נחלשת או נעלמת לחלוטין. המוכנות לעשות הכל כדי לשנות את דרך החיים הקודמת, השינוי הפנימי של כל הדברים החשובים בחיים, הרגשת הדחיפות לעשות כדי לא להישאר במצב הקודם, כל אלו הם סימנים של הגעה אל הקרקעית.

הענין הוא שאדם יכול להיות בקרקעית – אבל לא לקחת את ההזדמנות, ואז להמשיך הלאה לקרקעית נוספת. זה כמו מעלית שיורדת, מגיעה לקומת קרקע, הדלת נפתחת – אבל הנוסע מחליט להישאר בתוכה, אז הוא יורד למינוס אחד. גם שם המעלית עוצרת, הדלת נפתחת שוב ויש לו הזדמנות נוספת לצאת ממנה ולהיכנס למעלית מולה – זאת שנמצאת בעליה במקום בירידה. אם הוא מנצל את ההזדמנות – הוא היה בקרקעית. אם הוא לא מנצל את ההזדמנות, אז הוא היה בקרקעית אבל זה לא רלוונטי כי הוא ימשיך לקרקעית נמוכה יותר.

מי שיצא מהמעלית היורדת ונכנס למעלית העולה, זה האדם שנכנע, האדם שמוכן לעשות כדי לא להמשיך את הירידה. השינוי הראשוני יכול להיות קטן, אבל זה שינוי שמקיף את האישיות כולה. אין טעם להמשיך לרדת עוד ועוד, אפשר לנצל את ההזדמנויות שא-לוהים נותן לנו בקרקעית שאליה הגענו – ולהתחיל את השינוי. או כמו שאומרים: הגענו לקרקעית כאשר הפסקנו לחפור.