Yes, we can!

הוא עשה את הלא יאומן והפך להיות הנשיא האמריקאי האפרו-אמריקאי הראשון, אחרי שכנגד כל הסיכויים, בסיום מסע בחירות מוצלח, הוא נבחר למשרה הרמה. סיסמת הבחירות שלו היתה Yes, we can! כן, אנחנו יכולים!

שני מוטיבים מרכזיים בולטים מהסיסמה הפשוטה והעוצמתית הזאת: הראשון זה המסר של התקווה, והשני זה המסר של האחדות, הכלל, הרבים. כן, אנחנו יכולים, המהפך הזה אפשרי, למרות שהוא נראה בלתי אפשרי בעליל. אבל לא, הסיסמה לא אומרת “כן, אני יכול”, אלא “כן, אנחנו יכולים. את המשימה הזאת בלתי אפשרי לעשות לבד, אבל ביחד זה אפשרי.

יש רושם מוטעה לגבי תוכנית 12 הצעדים, שהיא ההיפך מתקווה והעצמה אישית, וזאת בגלל הצורך להודות בחוסר אונים. אבל האמת היא לגמרי הפוכה. התוכנית אמנם אומרת “אני לא יכול”, אבל מיד משלימה את זה עם המשפט “כן, אנחנו יכולים”.

הצעד הראשון אומר “הודינו כי אנחנו חסרי אונים מול הפורנו”, אבל הצעד השני אומר “הגענו לאמונה כי כוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו”. לא רק שזה לא סתירה אלא שאלו הם שני צדדים של אותו מטבע, ובעצם היה אפשר לומר את שני החלקים ביחד, בשלוש מילים: כן, אנחנו יכולים! כאשר אנחנו אומרים שאנחנו יכולים – זה מקפל בתוכו את המסר ש”לבד אני לא יכול”.

המוטיב הראשון קשור ישירות למוטיב השני. הביחד קשור עם התקווה, והתקווה היא רק ביחד. מצד אחד, אם אני מבין את הצורך שלי בעזרה מאחרים, אם אני מבין שאני לא יכול לעשות את זה לבד, אני בדרך הנכונה. כעת, ברגע שזה כבר לא אני אלא אנחנו, אז יש מיד תקווה לעשות את הבלתי אפשרי. כאן הביחד מביא את התקווה, כי קשה להאמין שיש אפשרות ויש סיכוי, לפני שרואים אחרים שמצליחים, ולפני שמתחברים והופכים לחלק מהביחד הזה.

מן הצד השני, קשה מאוד להתחבר ולוותר על האשליה ש”אני יכול לבד”, ו”אני לא צריך עזרה מאף אחד”, בלי התקווה. כאשר יש תקווה לשינוי, עצם התקווה מחברת ומאחדת. ככה, למרות ההכחשה או האשליה או הפחד והחשש, התקווה דוחפת לבקש עזרה, להיות ביחד, להתחבר ולעשות את המהפך והשינוי.