סודות = חומות

די בתחילת הדרך, הבהירו לי לחלוטין שלא אוכל להיות אותו אדם רק נקי, שאצטרך לחוות שינוי מהותי, לא רק בקשר לתאווה, לחיים, לדוגמא, אתה כבר לא יכול להתבונן בחיים מבחוץ, עליך למצוא את עצמך באותו הצד של שאר העולם.. לא משנה איך, הגיע הזמן שתהיה חלק מהציביליזציה, “לא תוכל להיות חלק מהאנושות אם לא תהיה חלק מהאנושות”, לא מובן מאליו, האסימון ירד אצלי, התחברתי עם ההגיון הזה והתחלתי לפעול למענו.

הניסיונות הראשונים שלי להתקרב לאנשים בכלל, ולסביבה הקרובה בפרט, נכשלו. לחלוטין. כל שיחה עם אשתי, או ההורים שלי הפכה לעימות, “הם” לא מבינים, “הם” לא מכילים, אשתי לא מפסיקה  לנסות לשנות אותי, ואבא שלי לא מבין שעברתי כבר את גיל חינוך.. (גם בעבודה היו לי קשיים אבל זה בגלל הקושי שלי לקבל סמכות, וזה עניין למאמר אחר ב”ה) דווקא עם אנשים חולים רוחנית, מכורים כמוני, היה לי יותר קל.

יכולתי להקשיב להם (טוב, לא תמיד, אבל השתדלתי..) אבל יותר חשובה היתה התחושה ‘שהמכורים’ מקשיבים לי, לא הצלחתי להבין מדוע זה לא קורה בבית, למה אשתי לא יכולה להקשיב לי, ברגע שהתחלתי לדבר היא שטחה את הטענות הבלתי נגמרות שלה, על הכל. וכשהעזתי להשחיל מילה אחרי מונולוג של דקות ארוכות ‘חטפתי’ מהמטפל אחר כך על זה שאני לא נותן לה לדבר..

כששמתי לב שבשיחות טלפון אחרות של אשתי עם חברות היא מסוגלת להקשיב, לא מעט, גם עם ההורים, שאר בני המשפחה לא התכתשו איתם כמוני, התפלאתי, מה יש בי שלא מאפשר את השיחות הרצופות, את הפתיחות, ואז הכרתי את צעד 4 – חשבון נפש עצמי, שלי, לא רק מה לא בסדר עם אחרים, לימדו אותי לבחון בהחלטיות את השגיאות שלי, וכשפחדתי ביקשתי אומץ, אחרי ששחררתי מעט מהכעס כשכתבתי על העוולות האמיתיות והמדומות שנעשו לי יכולתי לבדוק בכנות את החלק שלי.

היה לא נעים, כואב ועצוב לראות איש בוגר מתנהל כמו ילד, ואני לא הולך כתוב כאן על כל החסרונות שלי, אבל אני כן רוצה להצביע על דפוס משמעותי שצף ועלה פעם אחר פעם, נקודה מכרעת בכל הקשור ביחסי אנוש – סודות. כל מי, באופן גורף, כל מי שהיה לי סוד שחששתי שיחשוף לא הצלחתי להתקרב אליו. ולא, זה לא היה במודע, הבטן שלי לא היתה חייבת להתהפך, ברוב המקרים פשוט היה לי לא נעים, תחושה שאני “לא מובן”, כל דיאלוג התחיל ממינוס כאילו אני חייב להתאמץ במקרה הזה יתר על המידה.

וזה מה שקרה, התאמצתי, יותר מדי, ומי שהיה מולי חש במאמץ, או שהוא פירש אותו לא נכון, נסיון ללחוץ והשיג ממנו את מה שלא רצה שיושג. או שסתם לא היה יכול לשאת אותו והגיב בקוצר רוח.. ואז הבנתי למה אין לי בעיה עם מכורים – הם יודעים על הסודות שלי, אין לי צורך במאמץ.. אני לא מפחד מהם.. ברגע שעליתי על הבעיה, השגתי חצי פיתרון, החצי השני הושג באמצעות צעד 5 – שיתוף אדם אחר בכל הסודות שלי. הרגשתי ששברתי את החומות ביני לאנושות.

זה המקום לחזור ולהדגיש: לא מספרים לאדם קרוב על ההתמכרות שלנו בלי להתייעץ קודם עם בעל נסיון. על עצם הגילוי, ולא פחות חשוב, על הצורה והנימה שכדאי לומר את הדברים, לא פעם יש לאופן הגילוי השפעה מכרעת על המשך הדרך ושיתוף הפעולה.

הנסיון שלי הוכיח שאני לא יכול להתקרב למי שיש לי חשש מפניו. מה שגורם לי לפחד יותר מכל מאנשים הם סודות. הם הסיבה להקמת החומות ביני לבין הזולת, הדרך היחידה לפרק אותם היא לחשוף את הסודות שלי, הם פשוט הורגים אותי, רק להיום אמצא מישהו שיש לי בו אמון, אשתף אותו בסודותי ואתייעץ עימו כיצד לנהוג.