הבעיה הקטנה והבעיה הגדולה

הצעד הראשון הוא הצעד היחיד מתוך כל 12 הצעדים בו אנחנו מתעסקים ישירות עם הפורנו, ואפילו כאן חצי ממנו כבר מתעסק בבעיה האמיתית שלנו, שהיא – כמה מפתיע – בכלל לא המשיכה והפיתוי והאינטרט הפרוץ והנשים ברחוב.

בהתחלה אנחנו אומרים “הודינו כי אנו חסרים אונים מול הפורנו”, ואז מיד מוסיפים גם ש”אבדה לנו השליטה על חיינו”. זה נשמע מפחיד, וזה גם נראה לא נכון עבורנו. כמעט כל מי שנמצא כאן לא איבד שליטה על החיים, בודאי לא במובן המקורי שאליו התכוונתו האלכוהוליסטים שאיבדו שליטה בגלל ההתמכרות שלהם לטיפה המרה. הם איבדו עבודה, המשפחות שלהם נהרסו, הבריאות שלהם היתה במצב גרוע מאוד, אז בודאי שהם איבדו שליטה, אבל מה אצלנו? האם גם מי שרק צופה בפורנו, אשתו לא תפסה אותו, בעבודה לא יודעים עליו וכן הלאה – האם גם הוא איבד שליטה על החיים?

עבורנו המושג “איבוד שליטה” לא מתייחס לכך שהחיים שלנו התפרקו, למרות שיש בינינו שזה כמובן נכון עבורם, אלא בעיקר הכוונה היא להסיט את המבט מהבעיה של הנפילות עצמן, אל התמונה הרחבה יותר – אל החיים בכלל. אחרי שאנחנו מדברים על “הודינו כי אנו חסרי אונים מול הפורנו“, כעת אנחנו אומרים ש”איבדנו שליטה על חיינו“. כאן בעצם אנחנו עוברים מהניסיון להפסיק רק באמצעות מציאת פיתרון לבעיה של המשיכה שלנו אל הפורנו, לתכנית אחרת לגמרי, תכנית שמטפלת בחיים ובאישיות שלנו על כל החלקים שבה: בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

למעשה מדובר כאן על דבר פשוט בו אנחנו אומרים שאנחנו מבינים שהבעיה שלנו היא הרבה יותר רחבה, ולא רק החור הוא הבעיה אלא גם העכבר עצמו. לכן לא מספיק שנסתום את החור, אלא חייבים לטפל בעכבר – במקרה הזה הכוונה אלינו…

כל זמן שאנחנו משוכנעים שהבעיה שלנו היא נקודתית, אנחנו מחפשים פתרון נקודתי, אבל כאשר אנחנו מבינים שיש לנו בעיה רחבה יותר, זה מצריך גם פיתרון רחב יותר, וזה בדיוק מה שהתכנית מציעה לנו. לכן, התוצאה של הצעד הזה היא לא החלטה להתקין אינטרנט מסונן או למצוא תחליף שימלא אותנו במקום התאווה, אלא החלטה ללכת על טיפול מקיף שיפתור לנו את הבעיות שנמצאות בבסיס האישיות שלנו, ואז נוכל בקלות להתמודד עם התאווה עצמה.