קטגוריה: נתן במתנה

אף אחד לא רואה. אף אחד לא שומע. אף אחד לא יודע. לחייך. ללבוש את הבגדים היפים, לקום בבוקר, ללכת לעשות בדיוק את מה שמצפים ממני. להתבשם, להיראות טוב, להיות נינוח, לא להראות את הבחילה שלי מעצמי, מהמקום שבו אני נמצא, להראות רצינות, אחריות, לדבר עם אנשים על ענייני העולם, על ענייני הבית. לתפקד. לצוות, …

משהו בתוכי מרגיש חסר מנוחה. אני הולך וחוזר, מסדר את הבית, מזיז דברים ממקום למקום בפיזור דעת. “תשב, למה אתה לא יכול לשבת איתי קצת?” אשתי שואלת בטרוניה גלויה. אני מתיישב, אבל משהו בתוכי עדיין חסר מנוחה. בתחילת הדרך שלי בהחלמה הייתי יכול לאפיין אותו באופן ברור – אני רוצה לאונן. אני רוצה להתרגש. אני רוצה להיבלע. …

כשהייתי צעיר, שמעתי סיפור אודות יכולת השרידה של נתן שרנסקי בכלא הסובייטי בזמן שהיה ‘אסיר ציון’. מסופר, כי הוא נהג לשחק שחמט בראשו כנגד עצמו. פעם אחת היה בצד של ‘הלבנים’ ולאחר מכן בצד של ‘השחורים’. מדי פעם הרהרתי בכשל הלוגי הקיים במשחק כנגד עצמי – הרי איך אפשר להיות ‘בשני הצדדים באופן מלא, היכן …

זר לא יבין זאת. אני מפחד מהבית שלי, או ליתר דיוק, מהביתיות שלי. זה מתחיל בפחד מרוגש ומיוסר – להיות לבד בבית. כנער – בבית של ההורים; וכ’בעל בית נשוי’ – בבית שלי. הסימנים המקדימים הם כל כך יום יומיים עד שקל כל כך להתעלם מהם: תאריך חתונה שאשתי זורקת שהיא מתכננת ללכת אליו, סתם …