קטגוריה: אסירותודה

צעד שבע: ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונתינו מהי ענווה? במה היא שונה מהשפלה? מהו הביטוי המעשי שלה? איזו פעולה נדרשת בעבודת הצעד השביעי? מהות הצעד השביעי ענווה, היא לב תוכנית 12 הצעדים, כולם מכוונים לענווה, לא ניתן להגיע לאושר אמיתי בלעדיה, איננו מיותרים, יש לנו ערך, אנו חסרים, ההכרה שכוחנו מוגבל היא זו שמאפשרת לנו …

הצעד השישי אומר: היינו נכונים לחלוטין כי ישחרר אותנו א-לוהים מפגמים אלה באופיינו. לשם מה נדרשת הנכונות? דווקא לחלוטין? מי לא רוצה להשתחרר מפגם? מהי הפעולה הנדרשת בעבודת הצעד הזה? בצעד השישי אנו מגבים את ההחלטה של הצעד השלישי, נוטשים את מטרותינו המוגבלות ונעים לקראת רצון הכח העליון בעבורנו. הכח העליון שלנו לא יעשה עבורנו …

לשם מה עלי לעשות חשבון נפש? למה עלי להיות נוקב וחסר פחד? מדוע חשבון הנפש הוא שלי ולא של אחרים? זהו, אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא סיפור הצלחה כזה גדול והחלטנו שיש לנו בוס חדש… אבל רק השפעה מעטה תהיה להחלטה שלנו ‘למסור’ את רצוננו וחיינו אם לא נדע מהם המחשבות והפעולות השגויות שמלוות אותנו …

הצעד השלישי אומר: החלטנו למסור את רצונינו וחיינו להשגחת א-לוהים כפי שאנו מבינים אותו. איך נכנס ‘א-לוהים’ לתמונה? מדוע יש צורך בכח עליון? מהי ההחלטה ‘למסור’? משהתחלנו ‘לצעוד’, מתי שהפסקנו לפעול בצורה הרסנית, כשהתחלנו לבצע את הצעד הראשון – מודים שאנו חסרי כוח ומתנהגים כחסרי כוח, פונים לכוח גדול בצעד השני, ורואים אט אט את …

הצעד השני אומר: הגענו לאמונה, שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו. מי הוא זה הצריך לחזור לשפיות? כיצד מגיעים לאמונה? ומדוע הכח חייב להיות גדול מאיתנו אנו? “לחזור” לשפיות יכול רק מי שמעת לעת יוצא ממנה… כמשומשים לא היינו מודעים למעשים הלא שפויים שלנו, ויותר מכך, גם כשידענו, לא היינו מסוגלים להתמודד עם …

מגיל מאוד צעיר חונכתי שכעס הוא דבר רע ושלכעוס זה ‘לא בסדר’. בגיל הגן הוא היה ‘פויה’, וכשכעסתי נשלחתי לעמוד בפינה. בהמשך המורים הזהירו אותי שכל הכועס כל מיני גיהינום שולטים בו. והגהינום באמת ישלוט בי, שהרי כשכעסתי גם עבדתי עבודה זרה. כך למדתי להדחיק את הכעס. או יותר נכון להסתיר אותו. הבעיה עם הכעס …

מהו “חוסר אונים”? מדוע כל מכור לפורנו צריך להודות בתבוסה? למה היא צריכה להיות מוחלטת? התאוה הקיזה מאיתנו את העצמאות, שדדה מאיתנו כל כח רצון להתנגד לדרישותיה המופלגות, הדחף הכפייתי בהתקף של תאוה היה כל כך חזק שכל מה שניסינו בכדי לא להתאוות, לא צלח, והיינו במצב של חוסר כח מול חולשה מחריבה. מי שלא …

במשך זמן הייתי משוכנע שההתמקדות בהיום היא בלוף, סוג של קונץ חדש בו אני עובד על עצמי, הרי המציאות היא שיש לי מחשבות הלאה, יש דברים המצריכים תכנון מוקדם, אבל כל פעם ששאלתי את הספונסר שלי שאלה שנגעה למחר, הוא אמר לי: “על מחר נדבר מחר”… נודניק אמיתי, אני, ישבתי וחשבתי אלו שאלות יש על …

אני טיפוס שאוהב מאוד נוסטלגיה. חלק לא מבוטל מהנפילות – השימוש – שלי היה לעשות דברים כדי שאוכל אחר כך להתרפק עליהם, שמש חורפית, עיניים מצועפות, ואני מפליג אל מחוזות.. אהבתי ‘לתכנן’ את העתיד. ובעברית יותר מדוברת, לדמיין כל מיני דברים ומצבים בלתי אפשריים, השרירים היו מתכווצים ומתרפים לפי התפתחות העלילה… ואז הגעתי להחלמה, הבנתי …

כשהייתי ילד קטן אמא שלי הייתה חותכת לי את הלחם לקוביות. “סוסים” היא קראה לזה בניסיונה לשכנע אותי לאכול. ואני בלעתי. סוסים קטנים. הבעיה התחילה כשאני הפכתי לסוס גדול.. נטשתי את הסוסים הקטנים והתחלתי לבלוע כמויות גדולות. כך התרגלתי לרדיפה אחר הבלתי אפשרי, אל מעבר למה שיכולתי להכניס לתוכי ולהכיל. אני לא יודע איך אפשר …