צעד שני

הגענו לאמונה שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר לנו את שפיות דעתנו.

אם הצעד הראשון היה בעל גוון פסימי, הרי שהצעד שמגיע אחריו הוא אופטימי מאוד. אמנם הפנמנו את העובדה שלבד לא נצליח להתמודד עם הבעיה הזאת, אך זה לא סוף הסיפור אלא רק תחילתו. מילת המפתח כאן היא “לבד” ולכן הדגש הוא על כך שאנחנו לא יכולים להצליח לבד, אבל עם עזרה של אחרים אנחנו יכולים גם יכולים. זה מתחיל בעזרה שאנחנו מקבלים מחברים אחרים שנמצאים איתנו באותה סירה, אבל כמובן את העזרה האמתית אנחנו מקבלים מאלוקים.

זה הרגע בו החבר החדש מביע ספקות בנוגע לכל העסק הזה, והוא עלול לשאול למה שאאמין כעת שיש לי סיכוי, ולמה שהפעם זה יצליח אם כל מה שעשיתי לפני כן לא הצליח? בנוסף, איך יכול לעזור לי אדם אחר אם הוא בעצמו מתמודד עם מה שאני מתמודד, וכמובן – למה שאלוקים יעזור לי עכשיו, אם הוא לא עזר לי כאשר זעקתי לעזרה מאות ואלפי פעמים?

אנחנו יכולים להרגיע את השואל בכך שגם אנחנו התמודדנו עם השאלות האלו, והדרך שלנו להגיע לאמונה הייתה על ידי כך שראינו אחרים שהיו במצב שלנו או גרוע משלנו, והם סיפרו שהם נקיים שנים ארוכות. כששאלנו אותם איך הם הצליחו במקום שאנו נכשלנו, הם אמרו שהעזרה מחברים אחרים ומאלוקים העניקה להם את הכוח שהיה חסר להם. כאשר נוכחנו לראות שזה עבד עבורם, הגענו לאמונה שזה יכול לעבוד גם עבורנו. כאשר ראינו את החברים שהלכו בדרך הזאת לפנינו, הגענו לאמונה שאכן כוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו.

בצעד הזה אנחנו מגיעים לאמונה שיש לנו סיכוי, אבל אנחנו גם מבינים שזה ידרוש מאיתנו להפסיק לנסות לעשות הכל לבד, ובמקום זה ללמוד לבקש עזרה. כאן אנחנו לומדים שאם אנחנו נשארים לבד עם ההתמודדות מול התאווה, אנחנו חסרי אונים מול הכוח שלה, אבל אם אנחנו מתקשרים לחבר אחר ומשתפים אותו, אנחנו מתחילים להשתחרר מכך. אנחנו מבינים שאת התכנית הזאת אי אפשר לעשות לבד, ושחלק משינוי הגישה שלנו לחיים כולל את ההכרה בכך שאנחנו לא יכולים לעשות הכל לבד, ושזה לא בושה לבקש עזרה, לא מאדם אחר ולא מאלוקים.