צעד שמיני

עשינו רשימה של כל האנשים שבהם פגענו והיינו נכונים לכפר על כל מעשינו בפניהם כולם.

אם ארבעת הצעדים הקודמים היו “בין אדם לעצמו”, הרי שכעת הגענו לשני צעדים של “בין אדם לחברו”, אבל גם הם מגיעים מאותה נקודת מוצא: ההבנה שאנחנו זקוקים לשינוי מהותי של דרך החיים שלנו, ורק כך נוכל להגיע לשחרור וליעד המרכזי שהוא הפסקת הנפילות. זה נכון לגבי פגמי האופי האישיים שלנו, וזה נכון לגבי היחסים שלנו עם אנשים אחרים. לא נוכל לצפות לשחרור אם היחסים שלנו עם אחרים עכורים ואנחנו ממשיכים להתנהג בצורה פוגענית או שאנחנו ממשיכים להיפגע מאנשים אחרים.

כעת אנחנו צריכים לעשות רשימה של כל האנשים שבהם פגענו או אנשים שפגעו בנו, כדי שנוכל ליישר איתם את ההדורים. אין אדם שאין לו בעיות ברמה כזו או אחרת עם אנשים אחרים שזה כולל את האישה, ההורים, אחים ואחיות, המעסיק או אנשים אחרים בעולם העבודה, חברים מבית הכנסת והישיבה וכן הלאה. יש אנשים שיכולים להמשיך בחייהם בצורה נורמלית למרות הבעיות האלו, אבל אנחנו חייבים ליישר את ההדורים, אחרת לא נוכל להתקדם. על בשרנו למדנו שאלו שניסו לדלג על הצעדים הנוכחיים, לא הצליחו ולבסוף היו צריכים לחזור אליהם.

אם אדם פגע בנו, אנחנו עושים הכל כדי לסלוח לו. זה לא אומר שאין לנו כאב, אלא רק שאנחנו מבינים שאנחנו חייבים לסלוח כדי שהטינות לא ימשיכו להטריד אותנו ולגרום לנו לנפילות. אם אנחנו היינו אלו שפגענו באדם אחר, אנחנו צריכים כעת להכניס אותו לרשימה של האנשים שבהם פגענו, ולשאול את עצמנו האם אנחנו מוכנים לכפר בפניו? לא תמיד נוכל לכפר בפני אנשים כולם, אבל כל אדם שבו פגענו צריך להיות ברשימה הזאת, ביחד עם המוכנות שלנו לכפר בפניו – באם הדבר אפשרי. למעשה, הרשימה הזאת תמיד הייתה בתוכנו, רק שעשינו הכל כדי להתעלם ממנה, בין היתר על ידי שאנחנו ממשיכים לברוח אל התאווה שהשכיחה מאיתנו הכל. כעת אנחנו מעלים את השמות האלו על הכתב ומתייצבים מולם באומץ.