צעד שישי

היינו נכונים לחלוטין שאלוקים ישחרר אותנו מפגמים אלה באופיינו.

אם עשינו נכון את שני הצעדים הקודמים (הרביעי והחמישי), אז הצעד השישי מגיע מבלי שנצטרך להתאמץ הרבה, כאילו הוא מגיע מעצמו. הרי התחלנו את חשבון הנפש בגלל שאנחנו רוצים למצוא את הסיבות שגורמות לכך שאנחנו לא מצליחים להפסיק את הנפילות, ואכן גילינו שאנחנו לא מושלמים. אחר כך הסכמנו לעשות צעד אמיץ ולשתף בכך אדם נוסף, אז כעת קרוב לוודאי שכבר הגענו למוכנות מסוימת להשתחרר מאותם פגמי אופי שתוקעים אותנו בחיים.

למרות זאת, הצעד השישי הוא צעד שאנחנו לא יכולים לוותר עליו, ולפני שאנחנו ממשיכים לצעד הבא ומבקשים מאלוקים שיעזור לנו, אנחנו חייבים לעשות את החלק שלנו. כמו כל התכנית, אנחנו לוקחים אחריות על החלק שלנו, ומשאירים לאלוקים את מה שמעבר ליכולת שלנו. כך בנוגע לבעיה שלנו עם התאווה וכך בנוגע לפגמי האופי: אנחנו לא סתם מבקשים “אלוקים קח ממני את פגם האופי שלי”, אלא עובדים בעצמנו להשתחרר מכך, אבל יודעים שנצטרך את עזרתו. הצעד השישי הוא החלק שלנו, ורק אחרי שנבצע אותו כראוי, נוכל להמשיך לצעד הבא ולבקש את עזרת אלוקים.

נניח שבחשבון הנפש ראינו שיש לנו בעיה של פחד או טינות, כעת הזמן שלנו לשחרר אותם. נכון שאנחנו סובלים מפגמי האופי שלנו, אבל מצד שני אנחנו כמובן גם מפיקים מהם הנאה או תועלת, וכעת הזמן לראות נכון את התמונה, ולהסכים לוותר על התועלת כדי להשתחרר. לדוגמה אם אנחנו סובלים מרחמים עצמיים, ברור שבסופו של דבר הם לא מקדמים אותנו לשום מקום, אבל אין אדם שלא נהנה לפחות קצת מהרגשות האלו. או כאשר אנחנו רואים שאנחנו נכנסים לטינות כלפי אחרים, אז למרות שזה פוגע לנו במערכות יחסים, אנחנו ממשיכים לעשות את זה כיון שאנחנו מקבלים מכך איזה תועלת מסויימת.

כעת, אחרי שראינו לאן פגמי האופי שלנו מובילים אותנו, אנחנו יכולים לנסות לראות איך היו החיים שלנו בלעדיהם, וזה עוזר לנו להגיע למוכנות לשחרר ולהשתחרר. לא תמיד אנחנו מוכנים להשתחרר מפגמי האופי לחלוטין, וזה בסדר גמור. לפעמים אנחנו רוצים להשתחרר רק בגלל שזה גורר אותנו לנפילות אבל עדיין לא מרגישים סובלים מספיק מפגמי האופי עצמם, וגם זה בסדר גמור. אנחנו לא שואפים לשלמות, ומספיקה מוכנות בסיסית כדי שנוכל להמשיך הלאה, העיקר שאנחנו כנים עם עצמנו ומוכנים להמשיך הלאה בעבודה.