התכנית של 12 הצעדים היא תכנית לשינוי דרך חיים. כאן חווינו את הנס שאלוקים חולל עבורנו, כאשר לקחנו את העבודה שלנו ברצינות, וראינו את הנס הזה מתרחש פעם אחר פעם לאלו שהצטרפו אלינו ועבדו ברצינות ובהתמדה. אבל התהליך הזה לא תמיד פשוט כפי שהוא נראה, ופעמים רבות הדרך הזאת כוללת התלבטויות, קשיים, שאלות והתחבטויות פנימיות. מסתבר שאנחנו לא הראשונים שהדבר מסובך עבורם: אחד הקשיים הגדולים שעמדו בפני החברים הראשונים בתכנית 12 הצעדים המקורית לטיפול בהתמכרות לאלכוהול היה כיצד להגיע לאמונה באלוקים – אמונה שהיא מרכיב יסודי בתכנית. חלקם היו אתאיסטים גמורים, חלקם לא הרחיקו לכת עד כדי כך אבל גם לא הגדירו את עצמם מאמינים, וחלקם גדלו כמאמינים אך תהפוכות החיים ובעיקר ההתמודדות עם התמכרות לאלכוהול הרחיקו אותם מרחק רב מאלוקים. אחד החברים המייסדים היה מסתובב ברחובות ניו-יורק ופונה אל האלכוהוליסטים בזעקה: תמצאו את אלוקים או שתמותו.
החברים היהודים הראשונים שהצטרפו לתכנית התלבטו קשות בשאלות האלו, והם סללו לנו את הדרך, כאשר מבחן התוצאה הוא המבחן המשכנע ביותר: אלפי חברים שהחלימו ממצב שהיה נראה חסר תקווה והם כיום יהודים יראי שמים, הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שתכנית הצעדים מתאימה לנו.
זאת היתה דילמה לא פשוטה. הסכנה למות מאלכוהול היא ממשית ביותר, אך להגיע לאמונה באלוקים זאת לא משימה פשוטה כלל וכלל. מצד אחד עמדו החברים שהצהירו שאלוקים עשה עבורם את מה שהם לא יכלו לעשות בשום אופן בעצמם, ומצד שני המחיר היה נראה גבוה מידי. לא מדובר כאן באמונה שטחית אלא באמונה שבעקבותיה מגיעה ההחלטה המשמעותית ביותר הנדרשת כדי להחלים, אותה החלטה שבלעדיה הדרך להחלמה חסומה: “החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים”.
הדרך היחידה עבור אותם חברים להגיע לאמונה באלוקים הייתה כאשר ניתנה להם האפשרות להאמין כל אחד באלוקים כפי שהוא מבין אותו. זה היה רעיון מהפכני בשעתו, והוא שסלל את הדרך לכך שכל אדם יכול להצטרף לתכנית, כיון שאף אחד לא מוכרח להסכים עם זולתו על הדרך בה הוא מאמין באלוקים. וכך נוספו ארבע מילים לאותה החלטה מהותית: החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים “כפי שאנו מבינים אותו”.
אלא שאנחנו עומדים בפני הבעיה ההפוכה: אנחנו מאמינים באלוקים – על כך אין בכלל מה לדון, וגם “אלוקים כפי שאנו מבינים אותו” הוא אותו אלוקים אצל כולנו, השאלה היא האם התכנית הזאת אכן יכולה להתאים גם לנו המאמינים? בספר הראשון של התכנית נכתב פרק שלם תחת הכותרת “אנחנו הכופרים”, ואילו אצלנו הנושא הוא תמיד הפוך: “אנחנו המאמינים”. כל חבר חדש שואל את עצמו את אותן שאלות, ובהן לדוגמה: האם יהודים מאמינים יכולים להשתמש בתכנית שהגו וחיברו גויים אלכוהוליסטים? מה יכולים לחדש הצעדים עבור יהודי שגדל מילדותו בעולם של תורה, חסידות ומוסר? האם יש בתכנית תכנים שלא מתאימים לרוח היהדות? ואם לא והכל נמצא בתורה, מדוע להרחיק לתכנית הצעדים ולא לקחת הכל ישירות מהמקור?
החברים היהודים הראשונים שהצטרפו לתכנית התלבטו קשות בשאלות האלו, והם סללו לנו את הדרך, כאשר מבחן התוצאה הוא המבחן המשכנע ביותר: אלפי חברים שהחלימו ממצב שהיה נראה חסר תקווה והם כיום יהודים יראי שמים, הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שתכנית הצעדים מתאימה לנו והתועלת שאנו יכולים להפיק ממנה חורגת בהרבה מתחום ההתמודדות עם ההתמכרות שלנו. חברים ותיקים מספרים כי התכנית קירבה אותם לאלוקים לא רק באמצעות הפסקת הנפילות אלא הרבה מעבר לכך, כאשר גם הצד של תפילה, לימוד תורה וקיום מצוות השתפרו אצלם לבלי הכר.
הרב ד”ר אברהם טברסקי מזכיר ברבים מספריו את תכנית הצעדים, ואף הקדיש ספר שלם (“12 צעדים יהודיים להחלמה”) לתכנית בראי היהדות, וכן ספר נוסף (“תשובה על ידי החלמה”) להקבלה בין תשובה לבין תכנית הצעדים. כיום נחשב הרב טברסקי בעיני רבים (ובודאי בעיני המכורים עצמם) כסמכות עליונה בעולם היהודי בנושא של ההתמכרויות. לא אחת חזר הרב טברסקי על כך שגדולי המוסר והחסידות היו צריכים לתבוע את מייסדי תכנית הצעדים על הפרת זכויות יוצרים, כיון שכל התכנים של התכנית נלקחו ישירות מספרי קודש… לא קשה להגיע למסקנה הזאת לבד: מספיק לקרוא את כל אחד מתוך שניים עשר הצעדים ולראות כי אין באף אחד מהם שום חידוש, וכולם נאמרו למשה מסיני. האם יש חידוש בכך שעל יהודי להתפלל לאלוקים, לעזור לזולת או לכפר בפני מי שפגע בו?
כל אדם שמעוניין לבדוק את הדברים בעצמו יראה מיד כי אין כאן אפילו חשש קל שבקלים לקבלת רעיונות שאינם עולים בקנה אחד עם היהדות. אדרבה, מי שחושש מכך מוזמן לעבור על הצעדים ולהצביע איזה מהם לא מופיע בדיוק באותו אופן ביהדות. הנה השוואה קצרה:
צעדים ראשון ושני: “הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה” ו”הגענו לאמונה כי כוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות דעתנו,” ומקבילו היהודי: “אלמלא הקב”ה עוזרו אין יכול לו”.
צעד שלישי: “החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו”, ומקבילו היהודי “על חיינו המסורים בידיך”.
וכן הלאה: צעדים רביעי, חמישי, שישי ושביעי הם עבודת המידות בטהרתה, צעדים שמיני ותשיעי הם העבודה של בין אדם לחברו, הצעד העשירי הוא חשבון הנפש, האחד עשר הוא תפילה (מצוות עשה), והשניים עשר הוא עזרה לזולת, בדגש על כך ש”יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית”.
אלא שהדברים מיד מעוררים שאלה חדשה ואולי אף חזקה מקודמתה: אם הכל מגיע מהתורה, מה לנו לרעות בשדות זרים? הרי זה עתה הובהר לנו כי אין בתכנית שום חידוש והכל מופיע בעולם היהדות, אז מדוע אנו צריכים להשתמש בתכנית 12 הצעדים ולא להסתפק בשיעורי מוסר וחסידות ובלימוד התורה עצמה? לחילופין ישאל השואל את השאלה ההפוכה ויאמר: “ניסיתי כבר להשתמש בפתרון שאתם מציעים לי (הישר מתוך המקור) והוא לא עבד עבורי, אז מדוע שהפעם אצליח? גדלתי לאור דברי הגמרא על “משכהו לבית המדרש” וניסיתי לעשות זאת במשך כל השנים, התפללתי בתחנונים לאלוקים שיציל אותי מהנפילות, צמתי, הלכתי לקברי צדיקים וביקשתי ברכות מרבנים אך שום דבר לא הועיל, וכעת אתם מציעים לי את אותו פתרון בדיוק?”.
מסתבר שהבעיה – כמה לא מפתיע – הייתה בנו. התורה, התפילות ואלוקים היו בסדר גמור, אבל אנחנו השתמשנו בהם בצורה לא נכונה. לכן התכנית לא באה לחדש דבר אלא רק לאפשר לנו להשתמש נכון באותן אפשרויות שתמיד היו בידינו אבל אנחנו לא ידענו זאת. חבר ותיק הגדיר את התכנית כ”מכשיר שמיעה”: אלוקים דיבר אלינו, התורה קראה לנו, אבל אנחנו סבלנו מבעיה ולא יכולנו לשמוע דבר. התכנית לא שינתה את הקריאה של אלוקים ולא את הדברים הכתובים בספרים, היא רק מכשיר טכני שמאפשר לנו להקשיב ולשמוע את אותם קולות שתמיד קראו לנו.
מה שהיינו צריכים זה לא עוד ידע – גם לא הידע הנכון – אלא דרכים לבצע את הידע שכבר צברנו, וזה בדיוק מה שהתכנית נותנת לנו. תכנית הצעדים לקחה את כל הרעיונות הגבוהים וסידרה לנו אותם בצורה של תכנית מעשית פשוטה (גם אם לא קלה) שאנחנו יכולים לבצע אותה, ובנוסף קיבלנו בקבוצה את התמיכה כדי לבצע אותם. כל יהודי מאמין יודע שעליו לערוך חשבון נפש מפעם לפעם, וגם להשקיע בעבודה עצמית (עבודת המידות), אך כמה אנשים באמת חיים ופועלים כך? בתכנית אנחנו עושים את הצעדים האלו כיון שאנו יודעים שאין לנו ברירה ואם לא נעשה זאת – נחזור שוב לנפילות ולהתמכרות שלנו.
אז נכון, כולנו הגענו לכאן מאמינים באלוקים וזאת לא הייתה הדילמה שלנו, אבל מה שנדרש מאיתנו לא שונה ממה שנדרש מהאתאיסטים שהגיעו לתכנית, ויתכן שלנו אפילו קשה יותר ליישם זאת: הדרישה היא שנעבור שינוי רציני של דרך החיים שלנו, וזה עובר דרך כך שהאמונה תהיה כזאת שמשפיעה עלינו כל יום ברמה הפנימית ביותר של החיים שלנו. לא מספיק שנקיים מצוות בדרך של “מצוות אנשים מלומדה” כיון שכך גדלנו, עלינו באמת למסור את חיינו ואת רצוננו להשגחת אלוקים. כאשר עשינו את זה בכנות, זכינו לקשר חדש ואמתי עם אלוקים אוהב, וגם אם במשך שנים ארוכות הרגשנו ניכור, פחד או ניתוק, חזרנו לחיבור לאלוקים בצורה נכונה.