צעד ראשון

הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו

הצעד הראשון הוא הבסיס לכל עבודת הצעדים ובלעדיו קשה להאמין שמישהו ייקח ברצינות את ההצעה להשקיע בעבודת הצעדים הבאים. הצעדים הם כולם פשוטים אך לא בהכרח קלים, והכאב הוא המנוע שדוחף אותנו לעשות אותם למרות הקושי. רק מי שכבר כאב לו מספיק, רק מי שכבר ניסה כל דרך אחרת אך ללא הצלחה, רק הוא יתמסר באמת לעשות את הצעדים. כל זמן שאנחנו חושבים שאנו מסוגלים להתמודד לבד, כל זמן שאנחנו חושבים שזאת בעיה שתיפתר מעצמה או שתחלוף עם הזמן, אנחנו לא נותנים את עצמנו לחלוטין ולא משקיעים את כל מה שצריך להשקיע כדי להתקדם בתכנית הזאת של הצעדים.

האם אני יכול להתמודד לבד עם הנפילות שלי? אם התשובה חיובית – הרי שאנחנו לא יכולים לבצע את הצעד הראשון, ולמעשה התכנית הזאת לא מתאימה עבורנו. אם התשובה היא שלילית – צעדנו את הצעד הראשון

לכן, הצעד הראשון דורש מאיתנו להפנים ולהודות בפני עצמנו שאנו חסרי אונים מול התאווה. הפירוש המילולי של המושג “חסר אונים” הוא: חסר כוח, מה שאומר שאנחנו מודים שחסר לנו הכוח הדרוש להתמודדות הזאת. ניסינו מאות ואלפי פעמים ותמיד נכשלנו, אז ההיגיון הפשוט אומר שאם היה לנו את הכוח הדרוש – כבר היינו מצליחים, ואם לא הצלחנו, אז עלינו להודות בכנות שגם עכשיו לא נצליח. לא מדובר כאן על שום “טריק” או איזה ענין רעיוני שאנחנו צריכים להכיר בו או להתווכח איתו, אלא מדובר על שאלה פשוטה שעלינו לשאול את עצמנו: האם אני יכול להתמודד לבד עם הנפילות שלי? אם התשובה חיובית – הרי שאנחנו לא יכולים לבצע את הצעד הראשון, ולמעשה התכנית הזאת לא מתאימה עבורנו. אם התשובה היא שלילית – צעדנו את הצעד הראשון.

לפעמים השאלה הפשוטה הזאת גוררת אותנו לתוך מערבולת של בלבול ואנחנו שואלים את עצמנו האם באמת אנו חסרי אונים ואולי רק היינו צריכים להתאמץ קצת יותר? יש כאלו שהתשובה הזאת אכן נכונה עבורם, אבל בדרך כלל ניתן לבדוק את זה בצורה פשוטה מאוד. לחבר חדש המתלבט האם הוא יכול להצליח לבד בהתמודדות נאמר כי כדאי לו לנסות את זה בעצמו, ובכל מקרה הרי שתהיה לו תועלת מכך: אם הוא יצליח לבדו בהתמודדות, לא יהיה יותר כל צורך להודות בחוסר אונים כיון שהדבר לא נכון עבורו, אבל אם למרות שיגייס כעת את כל כוח הרצון הוא ייכשל, הרי שלא נותרה ברירה אלא להודות בחוסר אונים.

ברוב הפעמים, לא מספיקה הודאה אישית בחוסר אונים, כיון שהתאווה היא ערמומית, מבלבלת ורבת עצמה, ואנו מתפתים לחשוב ש”הפעם זה יהיה אחרת”. לכן אנחנו משתמשים במספר כלים כדי לעבוד על הצעד הראשון. הכלי המרכזי הוא הודאה בפני אחרים. כל זמן שאנחנו שומרים לעצמנו את ההודאה בחוסר אונים, קל לנו לחזור להכחשה ולהשתכנע שרכשנו את הכוח להתמודדות לבד, אבל כאשר אנחנו משתפים חברים אחרים מהתכנית, הם דואגים להזכיר לנו מדוע ואיך הגענו למסקנה שאנו חסרי אונים. בנוסף אנחנו נעזרים רבות בכתיבה כאשר אנו מנסים לענות על שאלות פשוטות כמו: מה המחיר ששילמתי בגלל השימוש בתאווה ומה כבר ניסיתי לעשות כדי להפסיק אך ללא הצלחה?

הצעד הראשון מכין את הדרך לקראת העבודה שתידרש מאיתנו בצעדים הבאים, כשהוא לא מתמקד רק בנפילות שלנו אלא מבקש מאיתנו להודות שאיבדנו שליטה על החיים. זה יכול להישמע כמו משהו מפוצץ אבל לא לכך הכוונה. הרעיון הוא להכיר בכך שהמחיר שאנו משלמים על התאווה חורג בהרבה מהזמן שאנחנו מבזבזים והוא הורס אותנו מבפנים. בנוסף זאת הזדמנות להציב מראה מול הפנים שלנו ולשאול את עצמנו באומץ: מדוע אנחנו חוזרים שוב ושוב אל התאווה למרות הכאב שהיא גורמת לנו ולמרות המחיר הגבוה שאנחנו משלמים? כאשר נהיה כנים עם עצמנו נוכל להתחיל לראות את הקשרים הסבוכים בין הנפילות שלנו לבין מצבים רבים שאנו לא מצליחים להתמודד עימם. כאשר אנחנו מבינים ומפנימים שהבעיה שלנו מול התאווה היא למעשה הבעיה שלנו מול החיים, אנחנו מוכנים לצאת לדרך ולהתחיל בשינוי של דרך החיים שלנו, במקום בחיפוש אחרי פתרון ספציפי.