מדוע כל כך קשה להפסיק? לכאורה מדובר בעניין פשוט יחסית, הרי אנחנו מבינים שכל פנייה אל התאווה תסתיים בנפילה כואבת, ומדוע השכל הישר לא מנחה אותנו שלא לעשות את מה שיגרום לנו כאב? אולי כל מה שחסר לנו זה קצת יותר מודעות עצמית? אם רק נזהה את המקומות שגורמים לנו ליפול, אם נזהה את המצבים שבהם אנחנו נופלים לידי התאווה בתור מפלט לבריחה מקשיי החיים, אם רק נדע להחליף את ההרגל הרע הזה בהרגלים טובים וחיוביים יותר, למה שזה לא יספיק עבורנו? ומה לגבי חתונה, מדוע אחרי החתונה כאשר יש לנו אישה משלנו אנחנו עדיין ממשיכים ליפול? הרי לכאורה זה היה אמור להיות הפתרון המושלם לבעיה שלנו.
הניסיון של מכורים מסוגים שונים וברמות שונות מוכיח שבדרך כלל הדרכים הרגילות פשוט לא יעילות, בין אם מדובר בלימוד תורה ועשיית תשובה, ובין אם מדובר בפנייה לייעוץ מקצועי, זה פשוט לא עובד ואנחנו חוזרים שוב ושוב למקום שאנחנו לא רוצים להגיע אליו. ראינו שלבעיה שלנו יש שלושה צדדים, ובלי טיפול בשלושתם – אין החלמה ארוכת טווח ואין סיכוי גדול להתפכחות אמתית. הבעיה שלנו היא נפשית, רוחנית ופיזית, והיא מצריכה מענה מקיף.
הניסיון של מכורים מסוגים שונים וברמות שונות מוכיח שבדרך כלל הדרכים הרגילות פשוט לא יעילות, בין אם מדובר בהפעלת כוח הרצון ובניסיון להתנתק מהאינטרנט, ובין אם מדובר בפנייה לייעוץ מקצועי או בפיתרון דתי אחר
מדוע כל כך קשה להפסיק? לכאורה מדובר בעניין פשוט יחסית, הרי אנחנו מבינים שכל פנייה אל התאווה תסתיים בנפילה כואבת, ומדוע השכל הישר לא מנחה אותנו שלא לעשות את מה שיגרום לנו כאב? אולי כל מה שחסר לנו זה קצת יותר מודעות עצמית? אם רק נזהה את המקומות שגורמים לנו ליפול, אם נזהה את המצבים שבהם אנחנו נופלים לידי התאווה בתור מפלט לבריחה מקשיי החיים, אם רק נדע להחליף את ההרגל הרע הזה בהרגלים טובים וחיוביים יותר, למה שזה לא יספיק עבורנו? ומה לגבי חתונה, מדוע אחרי החתונה כאשר יש לנו “פת בסלו”, אנחנו עדיין ממשיכים ליפול? ועוד לא דיברנו על “משכהו לבית המדרש”, שלכאורה היה אמור להיות הפתרון המושלם לבעיה שלנו.
הניסיון של מכורים מסוגים שונים וברמות שונות מוכיח שבדרך כלל הדרכים הרגילות פשוט לא יעילות, בין אם מדובר בהפעלת כוח הרצון ובניסיון להתנתק מהאינטרנט, ובין אם מדובר בפנייה לייעוץ מקצועי או בפיתרון דתי אחר, זה פשוט לא עובד ואנחנו חוזרים שוב ושוב למקום שאנחנו לא רוצים להגיע אליו. ראינו שלבעיה שלנו יש שלושה צדדים, ובלי טיפול בשלושתם – אין החלמה ארוכת טווח ואין סיכוי גדול להתפכחות אמתית. הבעיה שלנו היא נפשית, רוחנית ופיזית, והיא מצריכה מענה מקיף.
הממד הנפשי הוא הברור מכולם: אנחנו פשוט לא מצליחים להפסיק ליפול. אנחנו יודעים היטב שזה רע וכואב, אבל הידע הזה פשוט לא עוזר לנו ואנחנו כאילו נופלים נגד רצוננו. חסר לנו איזה מנגנון נפשי בסיסי שאמור למנוע מאתנו לעשות את מה שמכאיב לנו. אדם שנגע בתנור רותח פעם אחת ונכווה קשות, ייזהר מלגעת בו להבא, אבל אנחנו נכווינו כל כך הרבה פעמים ועדיין לא מצליחים להפסיק, וכל פעם משוכנעים שהפעם “התנור לא יהיה חם” ובמקום כווייה נקבל ליטוף. וכמובן, התאווה משמשת לנו בריחה מקשיים אחרים בחיים, מעין מפלט מהתמודדויות שאנחנו לא מצליחים לעמוד בהן.
בנוסף לכך, מסתבר שמצאנו בתאווה משהו שלא מצאנו בשום מקום אחר והיא משמשת לנו יותר מאשר מקום שאנחנו בורחים אליו. יש חברים שמתארים את התחושה שלהם בזמן הנפילה כזמן ומקום שבו הם מרגישים קבלה, חום והתגשמות של פנטזיה של שלמות מסוימת.
את הממד הפיזי אנחנו מכנים בשם “אלרגיה”, לציין את התגובה הלא-נורמלית שאנחנו סובלים ממנה. אנחנו כמובן לא אנשי מקצוע ולא מביעים עמדה באשר לנושא הזה מהצד המדעי או הרפואי, אבל השימוש במושג הזה עוזר לנו להסביר הרבה דברים שבלעדיו קשה להבין. אנשים רגילים יכולים לצרוך מעט פורנו ולהפסיק, אבל לא אנחנו. יש כאלו שיכולים לראות תמונה בעייתית ולעצור, אבל אצלנו ברגע שנכנענו לדחף הראשוני, אנחנו כמו רכב בלי בלמים בירידה תלולה. משהו במערכת שלנו לא תקין וגם כאשר אנחנו יודעים בוודאות (ברגעים של מפוכחות) שהפעולה הראשונה של התאווה תוביל אותנו לסחרור שיסתיים בהתרסקות, אנחנו עדיין אומרים לעצמנו שהפעם זה לא יהיה ככה ונצליח לעצור לפני שיהיה מאוחר מידי. כפי שאדם שאלרגי לבוטנים מפתח תגובה לא נורמלית כאשר הוא אוכל במבה, כך אנחנו מפתחים תגובה לא נורמלית כאשר אנחנו נחשפים לגירוי המיני. אצלנו לא מדובר בפריחה בעור או בקשיי נשימה אלא בצורך בלתי נשלט להמשיך לצרוך תאווה בלי יכולת לעצור עד ההתרסקות.
כאשר אנחנו מדברים על הממד הרוחני אנחנו לא מדברים על הזווית הדתית של הנפילה אלא על הגישה שלנו לחיים, אותה גישה שבלי שינוי שלה אנחנו לא יכולים להחלים. התכנית שלנו מבוססת בעיקר על הממד הזה באמצעות פתרון רוחני. כאשר אנחנו אומרים “רוחניות” הדבר מתייחס לשינוי שאנחנו צריכים לעבור מדרך חיים שמבוססת על רצון עצמי לדרך חיים חדשה שמבוססת על מה שאנחנו יכולים לתרום, במקום על מה שאנחנו יכולים לקבל ולקחת. הנפילה – כמו כל התמכרות אחרת – היא פעולה הפוכה מרוחניות, כיוון שאנחנו פועלים מתוך ריכוז עצמי גבוה שהוא הסימפטום הכי בולט, ולכן ההחלמה דורשת את ההפך מכך – לצאת מהריכוז העצמי, ובמקום כך לתת לא‑להים להיכנס לתמונה.