מה לא לעשות בצעד התשיעי
בצעד התשיעי אנחנו נדרשים לפעולה מאוד רגישה: לכפר בפני כל מי שפגענו בו, אבל יש לכך תנאי מאוד חשוב. התנאי הוא שלא נפגע באדם שכלפיו אנחנו מכפרים ולא באנשים אחרים, במהלך בקשת הסליחה שלנו, אחרת אין טעם בכך ואנחנו עלולים לגרום יותר נזק מתועלת.
נניח שניגש למעסיק שלנו ונאמר לו שבמשך שנים ארוכות בזבזנו אלפי שעות שבהן היינו אמורים לעבוד, ובמקום זה צפינו באותו זמן בפורנו. אם המעסיק יפטר אותנו, אנחנו לא היחידים שניפגע אלא גם בני משפחתנו הקרובים. אז התוצאה תהיה יישור ההדורים מול המעסיק, אבל פגיעה באנשים אחרים – ולא הועלנו כולם לא לעצמנו ולא לאחרים.
זה נכון גם לגבי שיתוף האישה בבעיה שלנו. יש חברים שנחרדים רק מהמחשבה לשתף את האישה, ויש חברים שמרגישים צורך לספר לה ורוצים לשתף אותה בהתרגשות שהם מצאו פיתרון לבעיה שלהם. הענין הוא שאם החשיפה נעשית בצורה לא נכונה, היא תפגע באישה ובמילא תפגע גם בתהליך ההחלמה. לכן ההמלצה היא לא לספר לאישה בהתחלה, אלא רק אחרי תקופה של נקיות, וגם אז רק אחרי התייעצות עם חברים ותיקים וליווי אישי של ספונסר שמכיר היטב את התמונה כולה.
לכן, לפני שאנחנו ניגשים לצעד התשיעי, חשוב מאוד לזכור לא לעשות צעדים פזיזים, ובכל מקום שיש ספק קל – לא לעשות כלום בלי להתייעץ עם חברים אחרים.
המשימה היומית
הפעם המשימה היא פשוט לא לעשות. הרבה פעמים אנחנו פועלים באימפולסיביות בהחלמה, בדיוק כפי שפעלנו באימפולסיביות בנפילות שלנו, בלי לחשוב על התוצאה או בלי לקחת מספיק ברצינות את התוצאות שעלולות להיגרם מהמעשים שלנו. בחלק הזה של הצעד התשיעי אנחנו לומדים להתאפק, לשקול היטב את הדברים ולא לעשות כלום בפזיזות ובלי מחשבה מעמיקה מראש.