למה לשתף אדם אחר בפגמי אופי שלי?
יש משפט שחברים בהחלמה אומרים והוא “אני חולה כמו הסודות שלי”. במילים פשוטות זה אומר, שכל זמן שאני ממשיך לחיות עם סודות, בתוך הראש של עצמי, הבעיות שלי לא נפתרות. השלב הראשון כדי להתחיל לטפל בבעיות הן לחשוף את הסודות שלנו בפני אדם נוסף.
בצעד הרביעי הבנו שיש לנו בעיות מסויימות באישיות שלנו, שזה לא כל כך מפתיע בהתחשב בעובדה שאנחנו בני אדם ולא מלאכים. הבעיה האישית שלנו היא שהפגמי אופי האלו גורמים לנו לכך שלא נוכל להשתחרר מהנפילות שלנו, ולכן אין לנו ברירה אלא לטפל בהם. השאלה כמובן היא איך מטפלים בפגמי אופי? זה שאנחנו מודעים אליהם לא גורם להם להיעלם, אז מה כן אפשר לעשות?
התשובה היא שכדי לטפל בפגמי אופי צריך ראשית כל לשתף בכך אדם נוסף. כאשר אני מלא בטינות כלפי מישהו, אין לי סיכוי להפסיק את זה כל זמן שזה עדיין רק בתוך הראש שלי. הרי ברור שבכל פעם שאשחזר את מה שהתרחש, אצדיק את עצמי ואכעס על הזולת. אבל כאשר אנחנו משתפים אדם נוסף, אנחנו מתחילים את התהליך של היציאה מהריכוז העצמי.
זה לא אומר שהאדם אותו אנחנו משתפים צריך לא להסכים עם נקודת המבט שלנו. למעשה הרבה פעמים אין צורך שהוא יגיד שום דבר. עצם העובדה שאנחנו משתפים אדם אחר, עוזרת לנו להתחיל את התהליך של המוכנות להשתחרר מפגמי האופי.
המשימה היומית
תחשוב על מצב שבו היית מאוד מנוהל מפגם אופי מסויים (נניח מפוחד, מלא טינות, מנסה להגיע לשלימות-פרפקציוניזם, או כל דבר אחר), אבל שיתפת בכך אדם נוסף, בין אם זה היה במסגרת הצעדים ובין אם סתם כך בחיים עצמם. מה הרגשת אחרי ששיתפת אדם אחר וכיצד זה השפיע על המשך ההתנהלות שלך לגבי אותו מצב?