לא לפחד מהצעדים המתקדמים

 

 

כאשר מדברים על הצעד הראשון אז בדרך כלל יש לנו הזדהות מאוד חזקה עם הדברים, כי זה עוסק בלב הבעיה שלנו, חוסר היכולת להפסיק, למרות הרצון החזק שלא ליפול שוב. זאת רק אחת הסיבות בגללן יש כל כך הרבה עיסוק סביב הצעד הזה (מעבר לכך שהוא באמת מאוד חשוב ובלעדיו אי אפשר להתחיל את התהליך של ההחלמה).

אבל כאשר עוברים לצעדים המתקדמים, לפעמים זה יכול להישמע מאיים (בפרט למי שנמצא בתכנית רק זמן קצר), והרבה פעמים שומעים חברים אומרים שהם לא מתקדמים לצעדים הבאים כי הם עדיין בצעד הראשון או השני. זה לא רק החשש להתקדם, אלא גם העובדה שהצעדים האלו פחות מתחברים לבעיה שלנו, ויש לנו פחות הזדהות איתם. הבעיה היא שאם לא נתקדם בעבודה של הצעדים (בפרט הרביעי והלאה), ההחלמה שלנו גם היא לא תתקדם.

הסיבה לכך ברורה: שלושת הצעדים הראשונים הם צעדי הכנה (1. הכרה בבעיה. 2. הכרה בפיתרון. 3. התחייבות לתהליך של הפיתרון), אבל הכנה היא רק הכנה, וזה כמו לבנות יסודות לבנין אבל לא לבנות את הקומות העליונות של הבנין. ברור שכדי שבנין יהיה יציב אז יש צורך להשקיע ביסודות בצורה רצינית, אבל יסודות הם רק יסודות – לא הבנין עצמו.

בנוסף לכך, הרבה פעמים אנחנו דוחים את הצעדים המתקדמים פשוט בגלל שאנחנו חוששים מהם, אבל זה פספוס גדול וחבל. הצעדים אמנם לא תמיד קלים, אבל הם פשוטים ואין צורך לסבך אותם. כל מה שצריך זה להשקיע קצת זמן (הדגש על קצת) אבל באופן קבוע. 

המשימה היומית

תחזור לצעד האחרון שאליו הגעת – ותתקדם לצעד הבא אחריו, בלי קשר לשאלה האם אתה מרגיש מספיק מוכן הוא לא. נניח שהגעת בשיעורי בית לצעד השלישי, אז תעשה היום עבודה של הצעד הרביעי. ההתנסות בעבודת הצעדים היא חשובה ביותר, וכל אחד חייב להשקיע בה כדי להתקדם בהחלמה.

Comments for this post are closed.