לא חשוב איך – העיקר לעשות

ישנן דרכים רבות לעשות צעד ארבע, אבל מה שחשוב זה לא כל כך באיזה דרך נבחר אלא שנעשה את הצעד עצמו. לכן אומרים בקבוצות שיש רק דרך אחת לא נכונה לעשות צעד ארבע והיא כאשר לא עושים אותו, ואילו כל דרך אחרת היא טובה.

יש מי שעושה את זה לפי ההדרכה בספר הגדול או לפי ההדרכה בחוברת “צעד קדימה לפעולה”, יש מי שעושה בטבלה ויש מי שכותב את הדברים בחופשיות כפי שהתרחשו, מה שנחשב פשוט לאדם אחד – יכול להיות מסובך לאדם אחר, וכן להיפך. לכן, כל אחד יכול לבחור את הדרך בה הוא רוצה לעשות את הצעד הרביעי, העיקר שהוא יעשה את העבודה.

חשוב לשים לב שכל הצעדים הם פשוטים – אבל זה לא אומר שהם קלים. אפילו הצעד הרביעי שהוא יחסית לכל שאר הצעדים הכי מסובך, גם הוא למעשה פשוט מאוד כי הוא בסך הכל אומר לנו לעשות חשבון נפש נוקב וחסר פחד. זה לא קל – אבל זה פשוט וכך זה צריך להישאר: בלי לחפש קיצורי דרך, אבל גם בלי לסבך את הדברים.

זה נכון עבור מי שנמצא בעיצומה של עבודת הצעד הרביעי, וזה נכון גם עבור מי שעדיין לא בצעד הרביעי ומתמקד כעת בצעדים הראשונים, כי גם הוא צריך להתחיל לעבוד על פגמי האופי שלו. בדיוק כפי שאף אחד לא יגיד שהוא לא מתפלל לעזרת אלוקים כיון שלא הגיע לצעד אחד עשרה, כך גם אי אפשר לדחות את העבודה על פגמי האופי עד שנגיע לצד ארבע. הכוונה היא לכך שבכל שלב של התכנית אנחנו חייבים להיות עם יד על הדופק בנוגע לפגמי האופי שלנו, ובמקרה הצורך – לעשות את הפעולות הנכונות כדי להשתחרר מהם.

התכנית שלנו היא תכנית של פעולות, וכאשר מדברים על פעולות אז בראש ובראשונה זה הפעולות של הצעדים עצמם. החברים בתכנית, הקבוצות, הספונסר וכל מה שמסביב הם חשובים, אבל ההחלמה עצמה היא בגלל העבודה על הצעדים עצמם, ולכן אסור לנו להזניח אותם.​​