למה לעשות צעד 12?

הצעד השתיים עשרה מציע לנו להעביר את המסר לאחרים שסובלים, לעזור למכורים אחרים ולהעניק להם את הניסיון, כוח ותקווה שלנו. זה לא נעשה רק מטעמי רצון לעזור לאחרים, למרות שזו סיבה טובה בפני עצמה, אלא גם כחלק מהתוכנית עצמה, במטרה לעזור לעצמנו להישאר מפוכחים ובהחלמה.

כאשר ביל וו. שהיה הראשון בתוכנית הצעדים, התחיל את דרכו, אמר לו האדם שסיפר לו על האפשרות להחלמה מהתמכרות באמצעות פיתרון רוחני, שאם הוא רוצה לשמור את זה לעצמו, הוא חייב להעניק את זה לאחרים. ביל ניסה בכל כוחו לשכנע אלכוהוליסטים אחרים לנסות את הפיתרון שעבד עבורו, אבל ללא הצלחה. הוא היה הולך ברחובות ניו יורק וצועק לאלכוהוליסטים “תמצאו את א-לוהים או שתמותו”, אבל אף אחד לא הצטרף. מתוסכל ומאוכזב הוא אמר לאשתו שהתוכנית לא עובדת, אבל היא אמרה לו “אתה טועה, זה עובד. עובדה – אתה מפוכח”. זה היה השיעור הראשון לכך שאם אנחנו מנסים לעזור לאחרים, זה עוזר לנו, גם אם לא הצלחנו להציל אף אחד אחר.

לאחר התייעצות עם הרופא שלו שהיה בעל ניסיון רב בטיפול במכורים, הוא הבין שעליו לשנות את הגישה, ולדבר עם האלכוהוליסטים על החוויה המשותפת של חוסר האונים, ולא לבוא כמטיף שמדבר על רעיונות רוחניים. ואז היתה לו ההזדמנות ליישם את זה. הוא היה בנסיעת עסקים לאקרון שבאוהיו, נסיעה שנכשלה לחלוטין. הוא היה בלובי של המלון, והוא נמשך כמובן להיכנס לבר להטביע את התסכול והבדידות בכוס משקה. במקום זה הוא בחר להרים את הטלפון ולנסות למצוא אלכוהוליסטים אחרים ולספר להם על התוכנית שלו. כך הוא מצא את ד”ר בוב שהיה החבר השני שהצטרף לתוכנית, והשאר היסטוריה.

גם ד”ר בוב בעצמו השקיע את כל מרצו בעזרה למכורים אחרים, ובמשך שנות חייו עזר ליותר מחמשת אלפים אנשים לעשות את הצעדים. העבודה עם מכורים אחרים שמרה אותו מפוכח, גם בזמנים שבהם הכמיהה לאלכוהול לא נעלמה. הוא אמנם עזר לאלפים, אבל העזרה הזאת שהוא העניק להם הועילה בראש ובראשונה לו, כי כך הוא נותר מפוכח עד יום מותו, מבלי שבאה טיפת משקה אל פיו.

המשימה היומית
בפעם הבאה שאתה צריך עזרה ואתה מרגיש קושי להרים טלפון לחבר אחר ולבקש עזרה, תיקח לעצמך שתי דקות לחשוב על כך שלמעשה אתה עוזר לו, לא פחות ממה שהוא יעזור לך. ואם אתה נמצא מהצד השני של הטלפון ומישהו מתקשר לבקש ממך עזרה, תיקח לעצמך שתי דקות לחשוב על כך שלמעשה אתה עוזר קודם כל לעצמך.