הספונסר שלי הוא לא…

חלק חשוב מעבודת הצעדים זה הצעד האחרון, השתיים עשרה, שמציע לנו לעזור לאחרים שנמצאים במצב שלנו וזקוקים לעזרה. מכאן הגיע המושג “ספונסר” שהוא מעין מדריך או מאמן בתוכנית, חבר ותיק שעוזר לחבר חדש יותר, מלווה אותו בדרך שלו, תומך בו וחולק איתו את הניסיון האישי שלו.

מטבע הדברים, בגלל שהתכנית מקיפה כל כך הרבה חלקים של החיים שלנו, הספונסר הופך להיות כתובת להרבה התלבטויות, שאלות ועזרה. אבל חשוב להבין לא רק מה התפקיד של הספונסר, אלא גם מה לא התפקיד שלו. הספונסר איננו פסיכולוג, לא עורך דין, לא יועץ זוגיות, לא מכונאי רכב ולא מבין בשוק המניות. יכול להיות שספונסר ספציפי יבין בתחום זה או אחר, אבל הנקודה היא שבאופן כללי זה לא התפקיד שלו. הספונסר זה אדם מכור שהחלים בעזרת תוכנית הצעדים, והוא מוכן לתת את הניסיון האישי שלו לחבר שרוצה את אותו הדבר לעצמו.

מעבר לכך הספונסר יכול לתמוך, לעודד ולהיות אוזן קשבת בשעות קשות, אבל בשום אופן הוא לא הופך להיות האחראי על ההחלמה של החבר אותו הוא מלווה, ובודאי לא אחראי על החיים שלו. הוא נמצא כדי להעביר את מה שעבד עבורו בעבודת הצעדים, ולהעניק תמיכה במהלך התהליך. לכן הספונסר יכול להציע אבל הוא לעולם לא הופך להיות יועץ. זה לא התפקיד שלו.

לספונסר מותר להגיד “אני לא יודע”, כאשר אין לו ניסיון אישי בסיטואציה מסויימת או כשהוא לא יודע מה התוכנית מציעה לעשות במצב כזה או אחר. זאת דרך טובה ללמוד ענווה ולהודות שאין לנו את התשובות לכל השאלות.

יש משפט שאומר “לשאת את המסר – לא את המכור”, ופירושו שהתפקיד שלנו הוא לשאת את המסר של ההחלמה למי שזקוק לו, אבל זה לא תפקידנו בשום אופן לשאת את המכור ולהיות אחראים עליו או על ההחלמה שלו. הספונסר שלנו יכול לעזור לנו, ואנחנו יכולים לעזור לאלו שאנחנו משמשים כספונסרים שלהם, יש לנו המון אפשרויות לעשות את זה, אבל חשוב לדעת גם את המגבלות של מה שאנחנו לא יכולים.