הזכות להמשיך לטעות

בצעד העשירי אנחנו לומדים דבר חשוב בנוגע להתמודדות שלנו ובנוגע לחיים בכלל. כאן אנחנו מבינים שאין דבר כזה להיות מושלם, ואנחנו אפילו לא שואפים לכך. במקום זה אנחנו לומדים שמה שחשוב זה התקדמות ולא שלימות.

הצעד אומר “המשכנו בחשבון הנפש, וכאשר שגינו הודינו בכך מיד”. לא נאמר “אם שגינו” אלא “כאשר שגינו”. אין ספק שנעשה טעויות, השאלה היא לא האם נעשה טעויות או לא, אלא איך נגיב לטעויות שלנו.

אם אנחנו חושבים שנגיע לשלימות, אנחנו נבהלים כאשר אנחנו טועים או כאשר יש לנו מעידה. לעומת זאת אם אנחנו מבינים ויודעים שלעולם לא נגיע לשלימות, אז אנחנו לא מתפלאים אם אנחנו טועים כי זה הדבר הטבעי ביותר שיקרה לנו. במקום זה, אנחנו לומדים להתנהג נכון במקרה של טעות. בצעד הזה אנחנו לומדים מה השאיפה הנכונה, שאיפה להתקדמות אבל לא לשלימות. ברור שאנחנו רוצים להשתפר כל הזמן, ותמיד יש אפשרות לכך, אבל זה לא אומר שאי פעם נהיה מושלמים, כי זה לא ביכולתנו.

כאשר שגינו – הודינו בכך מיד. כאשר אנחנו עושים טעויות, אנחנו לומדים להודות בטעויות ולתקן את מה שצריך תיקון. אם היתה לנו מעידה – אנחנו לומדים שלא חייבים לגרור את זה לנפילה, וכמובן עושים חשבון נפש לבדוק למה הגענו למעידה ואיך למנוע אותה בפעם הבאה. הגישה הזאת הרבה יותר בריאה להתמודדות בפרט ולחיים שלנו בכלל.