איך “כותבים” צעד ראשון?

כתיבת צעד ראשון פירושה לכתוב את ההיסטוריה של השימוש שלנו בפורנו ובמין, בדגש על מה שכבר ניסינו לעשות כדי להפסיק, מה היתה מידת ההצלחה (או יותר נכון – אי ההצלחה) שלנו, מה המחיר ששילמנו על כך ולמה בכלל אנחנו רוצים להפסיק. אפשר כמובן לתת דגש על הרבה צדדים בתהליך כמו הזמן שבזבזנו, ההרגשה הפנימית של פיצול אישיות וכן הלאה וכן הלאה. אין דרך אחרת לכתוב את זה, וכל אחד יכול לכתוב כפי שנוח לו. אפשר לכתוב לפי הסדר, מהזיכרון של הנפילה הראשונה, דרך ההתדרדרות של המצב לאורך זמן, או בכל דרך אחרת שנוחה לכותב.

אחרי הכתיבה יש שלב נוסף שנקרא “למסור את הצעד הראשון” שפירושו לשתף אדם אחר (בדרך כלל הספונסר והקבוצה הקבועה) בעיקרי הדברים שנכתבו בשלב הראשון. כמובן יש צורך לעשות את זה בזהירות ולשקול היטב מה לשתף ואת מי לשתף, ולצורך כך כדאי להתייעץ עם חבר ותיק שיש לו ניסיון בכך.

אבל למה זה חשוב לכתוב את זה ומה התועלת לספר את זה לאדם אחר?

התשובה היא שחלק מהבעיה שלנו היא ההכחשה, והתהליך הזה של כתיבה ושיתוף אחרים נועד לצמצם את ההכחשה עד כמה שאפשר. מה שקורה זה שברגע אחרי הנפילה אנחנו מרגישים רע וכואב, אבל כשעוברים כמה ימים אנחנו שוכחים את הכאב ואז לפני הנפילה הבאה משוכנעים שבעצם הפורנו יכול להיות כיף גדול. באותו אופן אנחנו מרגישים אחרי הנפילה את התחושה של חוסר אונים ומרגישים איבוד שליטה גמור, אבל כשעוברים כמה ימים אנחנו שוב מתפתים לחשוב שהנה אנחנו מסתדרים לבד מצויין ואין לנו צורך בעזרה. אדם רגיל שנוגע בתנור ומקבל כוויה, זוכר את הכאב וזה מרתיע אותו מלגעת פעם נוספת, אבל אנחנו משום מה שוכחים את הכאב ובטוחים שהפעם הזה התנור לא יהיה חם, או שהחום לא יגרום לנו לכוויה. אדם רגיל מנסה לטפל על קיר חלק ורואה שהוא לא מצליח אז אחרי מאה נסיונות הוא מבין שזה פשוט לא אפשרי, אבל אנחנו מנסים שוב ושוב, וכל פעם בטוחים שהפעם נצליח.

בשביל זה אנחנו כותבים את הדברים כדי שיהיה לנו מול העיניים את המצב שלנו לאשורו, ולא נוכל לשקר על עצמנו כל כך, ואנחנו גם משתפים אנשים אחרים כדי שהם יזכירו לנו עד כמה הנפילה כואבת ועד כמה אנו חסרי אונים מול המשיכה הזאת. התהליך הזה לא יפתור לנו את הבעיה, אבל הוא יעזור לנו כתזכורת רבת עוצמה, לגבי הצורך שלנו להשקיע ולעשות את הצעדים שנדרשים מאיתנו על מנת להחלים.

להורדת מדריך מפורט לכתיבת צעד ראשון לחץ כאן

.

המשימה היומית

אם לא כתבת צעד ראשון עד עכשיו, זה הזמן להתחיל. גם התקדמות קטנה אבל קבועה היא חשובה, ולכן תתחיל בכתיבה של עשר דקות ביום, כדי להתקדם כמה שיותר בצעד הראשון שהוא הצעד הבסיסי ביותר. אם כבר כתבת את הצעד הראשון שלך, זה הזמן לרענן אותו קצת. אפשרות אחת היא להוסיף אליו תיעוד של מעידה שהתרחשה לך לאחרונה או פשוט לקרוא אותו ולהיזכר למה אתה כאן ולאן אתה לא רוצה לחזור.

Comments for this post are closed.