פשוט ועוצמתי: המסר של תפילת השלווה

תפילת השלווה (א-לי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים), היא דוגמא לכל התכנית על רגל אחת כיון שהיא מייצגת את המחויבות שלנו הן לקבל את הדברים ואת המציאות כפי שהיא, והן לשנות את כל מה שאנחנו יכולים לשנות. זה נכון הן מול ההתמודדות שלנו בתאווה והן מול כל אתגרי החיים. מצד אחד אנחנו מקבלים את העובדה שאנחנו חסרי אונים, אבל מצד שני ההבנה הזאת לא גורמת לנו להיות פאסיביים אלא בדיוק להיפך, היא גורמת לנו לקחת אחריות על עצמנו ולהתחיל להשקיע ולעשות פעולות.

זה נראה שקבלה ושינוי הם שני הפכים כי אם אני מקבל את המציאות אני לא מנסה לשנות אותה, ואם אני מנסה לשנות סימן שלא קיבלתי אותה. אבל האמת היא שזה לא נכון. הקבלה היא של כל מה שאני לא יכול לשנות, והשינוי הוא של מה שבאפשרותי לשנות.

איך יודעים מה נמצא באחריותי ומה אני צריך לשחרר ולתת לאלוקים? היה הרבה יותר קל אם הדברים בעולם היו מגיעים מסודרים עם מדבקות שכתוב עליהם לאיזה צד הם שייכים, וככה היינו יכולים לדעת איך להתייחס לכל אתגר בחיים בצורה נכונה. אבל לא, אלוקים לא נתן לנו את החיים ככה, והרבה פעמים אנחנו די מבולבלים בנוגע לתגובה הנכונה הנדרשת מאיתנו.

לכן, בתפילת השלווה אנחנו מבקשים שלושה דברים: שלווה לקבל את הדברים שאנחנו לא יכולים לשנות, אומץ לשנות את הדברים שאנחנו יכולים לשנות, אבל גם תבונה להבחין בין השניים. וכל אחד משלושת החלקים האלו נכלל דוקא בתפילה, כיון שאם היינו יכולים לבד להגיע לשלווה אז כבר היינו מגיעים לשם, ואם היינו יכולים לדעת בקלות לבד במה להשקיע ועל מה לוותר – היינו עושים את זה לבד. אבל אנחנו לא יכולים ולכן אנחנו מתפללים ומבקשים “א-לי, תן בי את השלווה”.

האם זה אומר שמעכשיו לא יהיו לנו קשיים? לא ולא. האם זה אומר שמעכשיו אלוקים יעשה עבורנו תמיד את מה שאנחנו רוצים? שוב לא. הדבר היחידי שזה אומר זה שאנחנו מבינים שהשלווה צריכה להיות ערך עליון עבורנו בכל מצב, ולכן לפני שאנחנו בכלל נכנסים לסיטואציה, אנחנו מבקשים מאלוקים שיתן לנו את השלווה לקבל את התוצאה, ולא משנה מה היא תהיה. אחרי שאנחנו מבקשים שלווה, כעת אנחנו צריכים להתחיל לקחת אחריות ולשנות את הדברים שביכולתנו לשנותם.