צעד שביעי: לבקש עזרה מא-לוהים

הצעד השביעי אומר “ביקשנוהו בענווה כי ישחרר אותנו מחסרונותינו”. זהו למעשה הצעד האחרון שבו אנחנו מתעסקים בפגמי האופי שלנו, צעד שמהווה סיום למעין “יחידה” של ארבעה צעדים: רביעי, חמישי, שישי ושביעי. התחלנו את התהליך על ידי שערכנו חשבון נפש ומצאנו את פגמי האופי שלנו, המשכנו כששיתפנו בכך אדם נוסף, אחר כך עשינו את העבודה שלנו והגענו למוכנות להשתחרר מאותם פגמי אופי, וכעת אנחנו פונים לא-לוהים ומבקשים את עזרתו.

הבקשה שמגיעה בשלב הזה, אחרי העבודה העצמית שלנו, היא בקשה אחרת לגמרי מאשר בקשה שלא מגובה בעשייה. אם אנחנו לא מוכנים להשקיע ורק מבקשים מא-לוהים לעבוד עבורנו, שום דבר לא ישנתה. אבל אם אנחנו עושים את העבודה העצמית שלנו ומבקשים את עזרת א-לוהים רק במה שלמעלה מכוחותינו, אנחנו נקבל את העזרה ונראה את השיפור באישיות שלנו.

מצד אחד התהליך הזה הוא לא קסם, אין כאן זבנג וגמרנו בצורה שבה נעשה פעם אחת את הצעדים האלו ויותר לא נהיה מוטרדים מפגמי אופי. זה לא עובד ככה, מכיון שאנחנו בני אדם וא-לוהים לא ברא אותנו מושלמים. מצד שני אם אנחנו עושים את הפעולות האלו בכנות וברצינות, אנחנו רואים שינוי רציני ושיפור גדול במצב האישי שלנו.

הצעד הזה הוא גם אחד הדברים שמבדילים בין תכנית הצעדים שהיא תכנית רוחנית, לבין תכניות אחרות שהן נפשיות-פסיכולוגיות, מכיון שבכל דרך טיפול יש התמקדות בענין של פגמי אופי וניסיון להשתחרר מהם, אבל כאן אנחנו מבינים שכמה קשה שלא נעבוד, לא נוכל באמת להשתחרר מהם בלי עזרתו של א-לוהים. אם בשלושת הצעדים הקודמים הדגש היה על “בלעדיי – א-לוהים לא יעשה”, בצעד השביעי הדגש הוא על “בלעדי א-לוהים – אני לא יכול”.