צעד שמיני: מדוע אנו צריכים לכפר?

צעד שמונה: ערכנו רשימה של כל האנשים בהם פגענו ונעשינו נכונים לכפר בפניהם כולם.

מדוע אנו צריכים לכפר? לשם מה עלינו לערוך רשימה? את מי רושמים? מה עושים עם התנגדויות?

בצעד הזה נגייס את הניסיון שרכשנו בצעדים הקודמים לנכונות לטאטא את הלכלוך שהצטבר בזמן שחיינו לפי הרצון העצמי שלנו. אנו מבקשים מהכח העליון את הנכונות לערוך את הרשימה, שירגיע לנו את הפקפוקים והפחד ויקח מאיתנו את חוסר הביטחון. כשאנו מעלים אותה על הכתב, את הרשימה הצרובה במוחנו, זאת שכל כך ניסינו לכסות עליה, שהעמדנו פנים שאיננה, אותה רשימה שהכתה בנו מבפנים, יהיו שמות שלא נרצה לכתוב, העוולה של הצד שכנגד תראה גדולה יותר, עדיין רצוי שנרשום גם אותם.

כדאי שנזכור שאנו עוד לא עושים עם כל השמות הללו מאומה, לא נקפוץ לכפר בצורה כפייתית כבעבר. נשוחח עם הספונסר על כל שם שיש לנו רגשות שליליים ביחס אליו, נקבל עזרה ונעשה שימוש בניסיון שלו עבור עריכת סדר עדיפות נכון לנו. נעלה על הכתב את שמות כל האנשים להם גרמנו נזק, פיזי, ממוני, נפשי, רגשי או רוחני, ברגעים שהאתגר יהפוך למורכב יותר, נשתדל לזכור שהחלטנו לעשות כל שביכולתנו כדי להשיג ניצחון גובר והולך על התאווה. (צעד שמונה מתוך: 12 ו12 והספר הגדול)

– – – – – – – – –

לא הפרדתי בין הצעד השמיני לתשיעי, חשבתי שיש לי נכונות וקפצתי, על דעת עצמי פניתי למי שלא הייתי אמור לפנות, בטח לא בצורה הזו. הרצון להשתחרר מהאשמה גרם לי לחשוב שאני עושה את הדבר הנכון. נפגעתי – גם כשאני עושה זה לא טוב – ופגעתי, שוב, חלק נכבד מצעדי התשע שעשיתי היו כדי לכפר על ‘צעדי התשע’ שעשיתי… בחלק מהמקרים ראיתי את השגיאות שלי, אבל ‘משום מה’ הטעויות שממול היו גדולות ומשמעותיות יותר. את הנכונות לכפר גם בפני אלו שטעו כנגדי קיבלתי כמו תמיד אצל מכור כמוני, רק אחרי שהבנתי שהחיים שלי שווים יותר…

כשהתיישבתי לכתוב את רשימת האנשים בהם פגעתי, נהיה לי חושך בעיניים. ההסבר המדהים ב 12&12 של AA ‘הפך’ אותי, פגיעות נפשיות? רגשיות? רוחניות? זה פחות או יותר כל מי שבאתי איתו במגע… הספונסר היה שם כדי להזכיר לי שרק הצעד הראשון יכול להיות מושלם, בכל שאר הצעדים עלינו לשאוף להתפתחות והתקדמות. (חוצמיזה ‘אתה תלמד שהשינוי ביום יום שלך הוא הכפרה הגדולה’) תכתוב כל שם בלי לחשוב על הפעולה שתצטרך אולי לעשות בצעד התשיעי (היו כאלה שלא) היו גם מקרים שלקחתי על עצמי הרבה מעבר למה שבאמת עשיתי, עמוס באשמה הפרזתי בתיאור הליקויים שלי. מתוך מקום מאוד שיפוטי כלפי העצמתי את הפגיעה באחר, רציתי להיות יותר ‘טוב’, שיראו כמה אני משתדל, לאיזה אדם מקסים הפכתי, גם כאן הספונסר הזכיר לי שעלי לפעול בכנות, שהמטרה היא להפיג את הבדידות, להתחבר למציאות.

רק להיום: ערכתי רשימה? אני באמת נכון לכפר? גם בפני אלה ‘שלא מגיע’ להם כפרה?