איך מכפרים בצעד התשיעי?

צעד תשע: “כיפרנו במישרין בכל מקום שהדבר ניתן, פרט למקרים שמעשה זה יפגע באחרים”.

מהי כפרה? איך מכפרים? מתי לא רצוי לכפר באופן ישיר? איך עושים ‘כפרות’ לא ישירות?

בצעד התשיעי נתפנה לתקן את הנזק שגרמנו. לנקות את הלכלוך שהצטבר ביחסינו עם אחרים בזמן שניסינו לנהל את ההצגה על פי הרצון העצמי שלנו. נמנע מכל ביקורת או ויכוח, נזכור שאנו ניגשים ליישור ההדורים שלנו. לפני ביצוע כל ‘כפרה’ נתייעץ עם בעלי ניסיון, נקבל הכוונה ביחס לדרך הנכונה ביותר להודות בטעויות שלנו ולכפר עליהן מבלי לפגוע פעם נוספת או אפילו רק לדון בפגמים של אחרים. לא נבקש סליחה או נתנצל בלבד, עלינו להביע חרטה, ולנסות להגיע ‘לעסקה הטובה ביותר’ מבלי להירתע. איננו יכולים לרכוש שלוות נפש לעצמנו על חשבון שלוות נפשם של אחרים. לא נדחה את פעולות הכפרה בגלל פחד, ננסה להיות הגיוניים בעלי טקט מתחשבים וענווים מבלי להתבוסס בהתרפסות וחנופה מוגזמים.

עלינו להיות מוכנים לכפר תמיד. היכן שלא מתאפשר לנו, לדוגמא, כשהכפרה עשויה להזיק למי שאנו מתכוונים לכפר בפניו או לאנשים אחרים. עלינו לכפר בצורה לא ישירה, לעשות פעולה חיובית למען הנפגע. תמיד יש מה לעשות, אפשר לכפר אפילו כשהאדם הנפגע מת, אבד או שאין לנו מושג מה שמו. יש חברים, למשל, שביקשו סליחה ממי שהם השתמשו איתם בדרך החיים ההרסנית שלהם על ידי כך שהתפללו למען כל מי שהם רואים ברחובות ולמען אלה בעברם שהם נזכרים בהם. יש ששילמו פיצוי כספי על סחיבת כסף מהעבודה על ידי כך שעבדו שעות נוספות בלי לקבל שכר, במקרים שכפרה ישירה הייתה פוגעת במשפחתם.

דוגמאות נוספות לכפרות לא ישירות – מכתב לילד שלא נולד. תרומת של ספרי דת למען ציבור המתפללים. תרומת דם. תרומה כספית למרכזים התומכים בנפגעי תקיפות מיניות. תרומה אנונימית למרכזי סיוע לנשים מוכות. תרומה אנונימית למרכז המסייע לפרוצות. מתן תמיכה כספית לארגוני צדקה המסייעים לילדים במצוקה. עבודה התנדבותית באגודות למען הקהילה, או באלו המסייעות לנפלטים ממנה כדוגמת חסרי בית. כפרה מול אב שנפטר: לספר לילדים דברים חיוביים על סבא אוהב.

חלק חיוני בכל כפרה, במיוחד מול המשפחה, הוא השינוי ההתנהגותי – “כפרה מעשית”. מיד כשאנו מצטרפים לתוכנית אנו מתחילים בתרגול שלה. כן, יש לפנינו תקופה ארוכה של שיקום אבל הכפרה חייבת להתחיל בשינוי בגישה ובהתנהגות עקב מפוכחות מינית על בסיס יום-יומי. אחר כך, כשנתקדם בהחלמה, נוכל למצוא דרך לפיצוי ישיר יותר. אף על פי שאנו עשויים לקבל תגובה חיובית מאחרים, חשוב שנזכור שאת הכפרות אנו עושים עבור ההחלמה שלנו. כדי להישאר מפוכחים ולגדול רוחנית. אנו מנסים לנקות את שגיאות העבר כדי לצמוח. להתפתח כבני אדם. החיים הרוחניים אינם תיאוריה. אנחנו צריכים לחיות אותם. (12 ו12, הספר הגדול).

*

כשהגעתי לצעד התשיעי שמחתי. עבורי הוא היה השלב הסופי של תיקון העבר, סגירת מעגל. הבנתי שעלי לכפר – לפצות את הנפגע ועשיתי זאת די בקלות, פשוט ניגשתי (או הרמתי טלפון, מניסיון, עדיף ‘מגע חי’) לנשוא הפגיעה ושיתפתי אותו בחולשות שלי – שטחתי בפניו את פגמי האופי שגרמו לכאב שלו ושאלתי אותו מה אוכל לעשות למענו שישפר את הרגשתו וישכך את כאבו. לא ידעתי שום קושי בצעד התשיעי עד שהיה עלי לגשת לכפר על החלק שלי בפני מי שהכאיב לי. האתגר הגדול היה להתמקד רק בעוול שלי, בכל פעם שחשבתי שהשגתי נכונות לכפר, נרתעתי. הקול ‘ההגיוני’ טען בתוכי בלהט שאם אגש לכפר בפניו למעשה אצדיק אותו ואת מעשהו… הדרך היחידה בשבילי לעשות את זה היתה פשוט לעשות את זה. התפללתי לאומץ וקיבלתי כח, במבט לאחור מהכפרות האלה קיבלתי הכי הרבה, הם היו הפעולות ההפוכות המשמעותיות ביותר שעשיתי.

רק להיום אשאל את עצמי: התייעצתי לפני ‘הכפרה’? התמקדתי ‘בצד שלי’? התנצלתי או כיפרתי?